קראתי את הטענה שפנטזיה אפית בכלל וטולקין בפרט שמרניים בתפיסותיהם, כולל גזענות בוטה.
מסכימים או לא מסכימים – איך הייתם יוצרים מערכה שמבחינת הסוגה היא פנטזיה קלאסית, אך תצליח להשתמש בטענה הזו?
משחק בתיאוריה
כותבים על משחקי תפקידים
קראתי את הטענה שפנטזיה אפית בכלל וטולקין בפרט שמרניים בתפיסותיהם, כולל גזענות בוטה.
מסכימים או לא מסכימים – איך הייתם יוצרים מערכה שמבחינת הסוגה היא פנטזיה קלאסית, אך תצליח להשתמש בטענה הזו?
"להשתמש בטענה הזו" – תסביר בעוד מילה או שתיים? לא הבנתי מה אתה מחפש.
איך היית בונה מערכה שלפחות מבחינת הכתיבה מודעת לעובדה שהרקע הזה גזעני ושמרני משמעותית יותר מהסטנדרט המקובל היום.
אני אצטרך דוגמה, אני עדיין לא מבין למה אתה מתכוון.
עולם בו מדברים על תורת גזע, לדוגמה.
לרגע חשבתי שאני קורא את הבלוג שלך, כל-כך דליל ומחופף היה הפוסט.
ברוח החיפוף, אני אכתוב רק "אלפים = נאצים" ואשאיר לקורא את מלאכת הגיגול, שתמצא עשרות דוגמאות לקמפיינים שכתובים ברוח התזה הזו.
צא ולמד את שדרשו אבותינו:
http://roleplay.org.il/phorum/read.php?1,15393,15393#msg-15393
http://roleplay.org.il/phorum/read.php?1,56289,56328#msg-56328
It's called Midnight. It's been released by Fantasy Flight Games.
נה, מידנייט לא עושה את זה. הוא עושה פנטזיה אפלה, זה לא מה שאני רציתי.
אבל, אני מעריך את הרצון של כולכם לא לחשוב לבד, אלא פשוט להפנות למשהו קיים.
יופי, דותן. גורביץ אמר את זה קודם. גורביץ אמר הכל קודם. אבל זה לא עונה על השאלה שלי – האם ואיך אתה בונה משחק בו כל התאוריות האלו בולטות ומוצהרות? האם תוכל לשמור על תחושה של פנטזיה קלאסית?
אוף דה רקורד (כי אין לי מושג מה לכתוב כאן און דה רקורד) – איכפת למישהו אם אני אשלח ליוסי את הציטטה "יופי, דותן. גורביץ אמר את זה קודם. גורביץ אמר הכל קודם"? אני חושב שהוא יהנה מזה.
לשם הרקורד, וכי אני מניח שזה יגרום לגורודין לספוק כפיו שבעתיים, אין לי מושג מה גורביץ אמר. אני באתי אחר כך.
אבל כן, תהנה.
Midnight does more than one thing.
Reductionism has purposes, but often misses the mark.
Yes, Midnight is dark fantasy, but Midnight could also be seen as social commentary, which is where you're going.
BTW, aren't you struck with the irony of that sentence, considering you didn't post any thoughts, and merely asked a question after referencing to a thesis that already exists? 😉
טושה, מר שלו! טושה.
בכל מקרה, שחר, אם הייתי רוצה לשחק בעולם גזעני במודע, במופגן ובמוצהר הייתי משחק בכל אחד מעשרות עולמות פנטזיה שאני כבר מכיר. איך זה שזו לא התשובה המיידית לשאלה שלך, בהנתן שבמקורות שלך נאמר שכל פנטזיה קלאסית היא כזו?
לא יודע, יש לי עולם מערכה למו"ד 4 בו האלדרינים שולטים ביד רמה, להיות אלדרין זה "שווה" יותר (גם מכאנית; שבירה של האיזון), גמדים הם מוקצים חברתית מסיבות גזעניות לגמרי, וזדים הם מורדים במשטר.
גיא –
א. עברתי על הספר של מידנייט ברפרוף. לא ראיתי שם גזענות בולטת. אתה יכול להפנות אותי למה שחסר?
ב. לא. יש הבדל בין כתיבת מזוזה על מנת לעורר מחשבה, לבין כתיבת תגובה עם הפניה כמענה.
איתמר –
יש הבדל בין עולם שמעשית גזעני, לבין עולם שמשתמש ברטוריקה גזענית. גם העולם שלנו מעשית גזעני, אבל הרטוריקה הגזענית כמעט ואבדה ממנו לחלוטין.
ערן –
וזה משפיע על השיח במשחק? איזה גזעים משחקים השחקנים? כיצד השחקנים מתמודדים עם הגזענות של העולם?
בפנטזיה קלאסית, בעיקר מרובת גזעים, נורא קשה ש*לא* ליפול לגזענות.
ברוב המשחקים הקלאסיים, יש לך קבוצה אחת שהיא ה'חבר'ה הרעים'. תקרא להם אורקים, אפלים אפלים, או אביסלים (Abyssals, סלחו לי על בורותי לגבי המונח המתורגם).
ואין מה לעשות, כל עוד שיטות משחק יתנו 'תכונות מרושעות' לגזעים מסויימים, אז אלה יהיו 'גזעים מרושעים'. אם אלפים אפלים יכולים לזמן שדים והוביטים לא- ברור פה מי החבר'ה הטובים.
נראה לי שאפשר למתן את הגזענות אם מפרידים את היכולות הפיזיות (אורקים חזקים יותר, אלפים משתמשים טוב יותר בקסם) מהשימושים שלהם (לטוב או לרע). ולהיפך. ככל שהשיטה\עולם\משחק שלך יותר מצמד בין גזע לבין נטית טוב\רע ככה המשחק שלך יותר גזעני- כי ברור שאם כל האורקים רעים, אני לא ארצה להכניס אורקים לפונדק שלי.
ואין מה לעשות, כל תפיסת 'החבר'ה הטובים מול החבר'ה הרעים' היא תפיסה שמרנית, אבל היא מוסיפה לנו קונפליקט אז אנחנו משאירים אותה. הגזענות היא רק אפשרות אחת לשמרניות. ההגדרה 'חבר'ה טובים' יכולה להיות גם על בסיס דת (עולם מבוסס מלחמת דתות), פוליטיקה (אנחנו לא אוהבים את האנשים מהיבשת השניה), כלכלה (מישהו אמר פיראטים?) וכן הלאה.
אוקי, נראה שאין מוצא מלהסביר –
כן, אנחנו רגילים לראות בפנטזיה חלוקה חזקה לטובים ורעים, חכמים וחלשים, נאצלים ופראיים וכו'. כל הקישורים כאן כבר דשו בנושא עד אין קץ.
במציאות, כאשר השתמשו בשפה כזו, הגיעו לשפה קיצונית יותר – מי ראה מערכת פנטזיה בה משתמשים באורקים כעבדים לאלפים האציליים? בה מותר להתעלל בעבדים האלה בחופשיות? ולא רק האורקים – כמו שהסלאבים היו עבדים נרצעים של בני מערב אירופה (ויהודים, במיוחד), גם הגזעים האנושיים הפחות אציליים יכולים להיות עבדים כאלה. הבעיה עם התאוריה הגזענית לא הייתה רק התאוריה – היא הייתה המעשים הנוראיים שהיא הביאה. את התאוריה אפשר לראות, גם אם בטון שונה מאוד – אבל את המעשים, לא. יש מעשים אחרים (טבח, בעיקר), אבל אין את היישום המוכר לנו של תאוריות הגזע.
התפיסה הגזענית הראשונית נמצאת בפנטזיה הקלאסית. התוצאה אליה הגענו במציאות – לא. איך אפשר שכן? או התפתחות הגיונית אחרת?
"נראה שאין מוצא מלהסביר – לנגבהיים"
אני חושב שאני אאמץ את זה כחתימה בפורומים.
כאמור, הפנטסיה הקלאסית רוויה בראיית עולם גזענית, וכל מי ששיחק מו"ד נאלץ להתעמת איתה פנים-אל-פנים. למשל, "מאורת אורקים, עם 50% נקבות וצעירים. האחרונים שווים רק חצי מהנק"ן." או הרעיון של "חצי-אורק", שטומן בחובו פקעת שלמה של דעות נבערות על גזעים "נחותים" (למשל miscegenation).
אתה מבדיל בין ראיית עולם גזענית שמשתקפת בפנטסיה לפעולות של גזענים במציאות (קרי, עבדות, הפרדה גזעית, השמדת עמים שיטתית). בפנטסיה, במד"ב ובמשחקי תפקידים יש הרבה דוגמאות להשמדת גזעים עויינים, לרוב במלחמה טוטאלית "צודקת" ולא במחנות השמדה ומצעדי מוות. אצל טולקין, הבעיה הדמוגרפית של האורקים נפתרת בצורה חלקה ברגע שאתה משליך טבעת מסויימת להר געש – כוחות האור אינם צריכים ללכלך את ידיהם בכיבוש ודיכוי אוכלוסיה עויינת, או בהשמדה שיטתית שלה. במידה רבה בגלל שהפנטסיה משקפת ראיית עולם גזענית, יש הפרדה גזעית ברורה, הן גיאוגרפית והן מבחינת המראה החיצוני – הבעיה היא גמדים, לא יהודים. מאותה סיבה, אין לך ניצול אכזר של עבדים – יש סטריאוטיפים גזעניים כמו "הילידים הידידותיים" או גזע המשרתים הכנוע שאוהב את אדוניו
הלבןהאלפי.הגזענות המובנית בפנטסיה מהווה כמובן הזדמנות נהדרת ליוצרים ליברליים להשתמש בעולמות פנטסיה כביקורת על אותה גזענות – בין אם בבניית עולמות שוויוניים יותר (זה בולט מאוד לגבי תפיסות של שוויון בין המינים, שנפוצות מאוד בפנטסיה מודרנית, גם אם היא משחזרת את כל שאר הנחות המוצא של הפנטסיה הקלאסית), בין אם בהצבת גורמים גזעניים בתפקיד כוחות הרוע – הפנטסיה המודרנית מלאה כנסיות מרושעות, ולא חסרים בה גם שליטים אכזריים שרוצים למחות מעל-פני האדמה את האלפים, למשל.
בין הדוגמאות הבולטות לגישה כזו (ביקורת על הגזענות) אפשר למצוא ב-Orkworld של ג'ון וויק וב-Blue Rose של הרונין הירוק. לגבי Midnight שהזכיר גיא, אני משער שעולם פנטסיה שהנחת המוצא שלו היא "סאורון ניצח" תיקח את זה לכיוונים פסבדו-נאציים – אלא שכאן, כוחות האופל יכולים לנהום בנחת על "עליונות הגזע האורקי", ולהקים מחנות השמדה להוביטים ולאלפים, דבר ששומר על ההנחות הגזעניות המובלעות של הפנטסיה בפנטסיה שהיא לכאורה ביקורת על גזענות נאצית.
אתה יכול להסתכל על הגורמים ההיסטוריים שהביאו להתפתחות גזענות בעולם שלנו.
לרוב, גזענות מתפרצת במצבים של קשיים חברתיים וכלכליים רציניים (לשם שינוי, לומר 'נאצים' זה אשכרה רלוונטי בדיון.) ובעולם שאנחנו חיים היום, שהוא פוליטיקלי קורקט להחריד, והעולם המערבי הוא סך הכל בסדר, קשה לנו להיכנס לתוך המציאות הזאת. אתה יכול להעביר את התחושות הפיזיות הבסיסיות, אתה יכול להעביר את הקישור שגזע מסויים הוא רע, אבל לבנות (ולשחק) בעולם כזה זה לא קל בכלל. אני לא אגיד שזה כמו משחקי שואה (נושא לפעם אחרת) אבל זה בכיוון, רק שבמקום לעשות כבוד לנושא (או להתמודד איתו בצורה אלטרנטיבית) אתה פשוט לוקח את החלק הכי קשה ומנסה לעבוד משם, עם תפאורה ססגונית מסביב. וזה לא יכול לעבוד בעולם פנזטיה גנרי. אין לעולם כזה את העומק המספיק, את הדורות של היסטוריה בין עמים.
סליחה. הדרך היחידה שזה יעבוד היא אם אתה בונה עולם שלם, עם היסטוריה וגזעים משל עצמו.
חזרנו לטולקין.
Midnight is a form of a discussion on conservatism, less racism, IMO. It brings the age-old question, of "If the leader of your country is evil, can you be good and serve them?"
This is made more complex because "Evil" in DnD is not only "evil" and "inhumane", but also "Selfish". In Midnight, you're playing freedom fighters who work against the status quo.
In John Wick's Orkworld, you play a game where the Elves quash the orks, and the elves are arrogant, racist, evil, etc.
גיא, עד כמה המשפט הראשון שלך מופיע במפורש בספר? אני מסכים שאפשר לראות אותו כך, אבל אין כל חובה לזה.
Why the requirement for it to be explicit?
Many books, and I mean fiction here, have a story, and only when you think of them later you can see what they are truly about. Much of the political commentary field that is not comedy-type satire is like that (look at Voltaire's Candide).
How much does it show in the text? I don't recall, and I don't feel like shifting three boxes to take out my copy of the book. And I think in our world it often doesn't show up either, which is why people accuse others of having racist overtones or undertones.
Also, think of such a campaign, will you tell your players, "This is going to be about racism!" or will you let them discover it on their own?
לא, אבל יש הבדל בין חומר הרקע למשחק למשחק עצמו. בהתאם, אם חומר הרקע למשחק רומז על אפשרות לפירוש מסוים זה נחמד, אבל רמזים זה לא מחייב. אני שואל שאלה מעשית.
גיא – ספר משחק תפקידים דומה יותר לספר לימוד מאשר לספר קריאה. בדיוק כמו שאני לא רוצה שספר הלימוד שלי בפיזיולוגיה ייתן לי להבין לבד מה עושה הקורפוס קאלוסום, כך אני לא רוצה שספר המשחק שלי לא יגיד לי מה שהוא רוצה לומר. מילא אם זה משחק "אמנותי" ו"מתוחכם" כמו Lacuna ודומיו, אבל אם מידנייט היה רוצה להיות כזה הוא לא היה משחק ק20. מה שאני זוכר ממידנייט זה קונספט מגניב שהוצג בהקדמה ואז יותר מדי עמודים של היסטוריה וגיאוגרפיה. לא ככה בונים משחק תמטי.
התגובה (השלישית!) שלי נתקעה בתור לאישור או סתם הלכה לאיבוד?
נקלטה כזבל, תוקן. אגב, תזהר להבא עם הסימון strike – זו הפעם השנייה שהייתי צריך לערוך את ההודעה כי הסיום לא התקבל וכל ההודעה סומנה בקו. אני לא יודע למה זה – גם לי לקחו כמה וכמה ניסיונות עד שהצלחתי ליישב את ההטמל.
מעבר לזה, מאיך שגיא תיאר את אורקוורלד, זה מביע ביקורת על הגזענות של הפנטזיה – זה לא משתמש בגזענות אמיתית. גם אם הפנזטיה באמת גזענית באופן מוצהר ובולט, זו עדיין גזענות 'מעודנת' – הרעים באמת רעים, הטובים באמת טובים והפתרונות בשחור לבן, כמו שאמרת. זו לא גזענות אמיתית ובהתאם, גם ביקורת עליה אינה ביקורת על גזענות אמיתית.
It exactly is about real racism, or at least, about what real racism claims.
Real racism does talk about racial essentialism, you say it's not "real", because different 'races' are not truly evil, or inherently stupid, etc.
But that's what real racism claims. So it is commentary about real racism. And I'm not sure you got the Orkworld explanation right. I didn't read the game too fully, but the fact "Elves are X" is not required to be racial, it could be social, and their views on Orks are not said to be correct. It's oppression.
I think I don't know what you're looking for, but I'm not sure you do either. You want a fantasy world that is both classic fantasy and explores "real racism", which means "Treating a race as X, but it's not really X". But since one of the definitions of "Classical Fantasy" is racial essentialism, you can't have both; looking for both you'll keep removing all things suggested.
אתה שוב חושב על סוגה ספרותית ולא על סוגת משחקי תפקידים.
Treating an RPG book as a teaching book is right, but it missed something important.
It also teaches the game and the game-world by use of feel. There's a reason authors choose the examples to be something that reflects what the players should strive to do in the games.
Haggai, it's part of the indie credo, that you can't separate mechanics from premise, and setting from premise. And as such, it all ties together.
And "Can be missed"? So can morals in parables and the true conflict in a book. Sure, you can dumb it down if you want to be sure that people "get it", but that's dumbing down and watering down one's creative output, and not only game-sessions are such, but also game-books.
At least, that's what I, and many people I speak to, believe in.
As you should remember, I find the dichotomy to be mostly misleading and false.
And to add to that, that seems ridiculous to me in this instance, regardless of the meta-discussion.
You brought to us discussion of the literary genre, and then you tell us examples based on values of the literary genre are not a correct fit because you're talking about the RPG genre? Ridiculous. You want to talk about the "RPG Genre", then give us "Classical fantasy" examples in RPG, and how they're racist, and that includes the opening post's links, which frame the discussion in terms of a literary genre.
Also, I think it might have offended Gygax, to know that he didn't actually continue Tolkien's genre?
גיא, כמו שאמרתי – יש משחקים שבנויים כך, שכן מנסים לגרום לך להבין משהו בעצמך, וכו' וכו'. מה שאני מנסה לומר זה שמידנייט הוא לא כזה. אם הוא היה כזה, לא היה כתוב מקדימה בגדול D20. וכל ספרי המיינסטרים הם במידה רבה כאלה. כולם בנויים במבנה של textbook, ולא במבנה יותר פלואידי ו"אמנותי", וזה אומר שהם מתחייבים למשהו.
אחת הביקורות הגדולות על כמה מהספרים של אקזלטד, למשל, היא שרבקה בורגסטרום החליטה שאין צורך לעשות הפרדה בין פלאף לקראנץ'. שזה לגמרי, 100% בסדר בספרי אינדי מסוימים (ואותם האנשים שאוהבים את זה שם התלוננו על מה שקרה ב-Fair Folk), אבל כשאתה שם את זה בתוך קו מוצרים שבנוי במבנה של ספר לימוד, או יותר גרוע, בפרק אחד מתוך ספר שכולו כתוב במבנה של ספר לימוד, אתה עושה משהו לא נכון.
אם אתה רוצה שמשחק שלך יהיה "אמנותי" ו"מתוחכם" (ואני שם את המילים האלה במרכאות כי 99% מהמשחקים האלה הם לא אמנותיים ולא מתוחכמים, אלא משחקים איומים שהכותבים שלהם טוענים שכולם פשוט לא הבינו), אז תבהיר שזה מה שאתה עושה. מידנייט לא מבהיר את זה, נקודה.
אתה באמת מתיש. הקישורים היו על הסוגה הספרותית. השאלה הייתה על סוגת המ"ת. יש קשר בין הסוגות. הוא לא מחייב. אם אתה לא מכיר בהבדל בין הסוגות, השאלה מיותרת. אני לא רוצה לחקור כאן סוגות ספרותיות.
אני חייב לפסק לך כל משפט, או שאוכל מדי פעם להניח שאתה כן קראת את מה שאמרתי, כל אותם דברים שכבר הגבת עליהם, ומוכן להתייחס לעמדה ממנה אני מדבר? או שאני אצטרך לשפוט כל תגובה שלך כ"אני עדיין לא מסכים עם מה שאמרת קודם, ולכן לא נוכל לקדם את הדיון לדברים אחרים"?
שחר, מה אתה רוצה מאיתנו?
אתה רוצה גזעים שמיועדים להיות עבדים? קובולדים לדרקונים ואורקים, משחק המחשב מרובה המשתתפים Asheron's Call המשוחק שנות דור אחד לאחר שחרור בני האדם מעבדות אצל גזע חרקים מגודלים (כמובן שעכשיו עונת הציד נפתחה והחרקים נטבחים בהמוניהם), קמפיין שפעם הרצתי בו האלפים הם עריצים מרושעים שמשעבדים את רוב בני שאר הגזעים.
לא נתתי את אף אחת מהדוגמאות האלה קודם כי אף אחד מהן לא מיוחדת בשום צורה. אם המשפט "עקבות אורקים? בואו נעקוב אחריהם ונחסל אותם!" מצד הפאלדין נשמע לך סביר, הדיון נגמר כאן. זהו. אנחנו משחקים במשחק גזעני כמה שתרצה. באמת, לא ברור לי מה אתה מחפש שלא נעשה כל הזמן בכמעט כל קמפיין פנטזיה סנטדרטי.
איתמר, ממך אני רוצה שתקרא את מה שכבר נכתב.
זה סוג אחד של גזענות. בנאלי. בא נדבר על מה שלא בנאלי.
Measure twice, cut once.
I'll let you cogitate on that for a while. As a summary of most replies to the OP.
אין לך מושג כמה פעמים קראתי את ההודעות שלך בשרשור הזה. יכולתי לקרוא אותן הרבה כי כמעט כולן – כולל הראשונה – היו מאוד מאוד קצרות. אז ראשית אני מודה לך על זה.
אף פעם לא הזכרת גזענות בנאלית או לא בנאלית. בשלב הזה אמור לבוא הסבר על מה זה בנאלי בשבילך. אם ישנה הגבלת מספר תווים על ההודעות שלך אני אהיה מוכן לקרוא חמש תגובות אחת אחרי השניה, כל עוד הן יהיו הסבר מספק למונח "גזענות בנאלית".
ואז נוכל להתחיל את הדיון.
אגב, גיא, ספאם יפה. אתה מודע לכך שאתה יכול לערוך את תגובותיך, נכון?
אוקיי, מה לא בנאלי? אני לא שואל להיות ווכחני, אני שואל כי אתה אומר שאנחנו מפספסים את מה שאתה מנסה לדבר עליו פה. אז בבקשה, העלה את זה כמו שצריך. כי על הנקודה שעולמות פנטזיה "קלאסיים" הם גזענים לא נתווכח, ולמען האמת נסכים.
ברגע שנתת לאורק +2 לכוח, לאלף +2 לזריזות ולננס +2 לחוכמה (נגיד), אז זה גזעני. אפיינת את גזע X כחזק יותר ואת גזע Y כמה-שלא-יהיה.
יותר מזה, בוא נדבר על מה שבנאלי: העולם שלנו מורכב מאוד. בכל נקודה קטנה בו תמצא קבוצות אנשים שמפולגות בנושאים מסויימים, מחזיקות דעות שונות על כל מיני דברים וכן הלאה, וכל אחת מהקבוצות האלה סובלת מהכללה על ידי שאר הקבוצות אשר מכירות בקיומה. בהינתן שאתה לא יכול להציג בעולם משחק שלך את כל התת-קבוצות והתת-תת-קבוצות, אתה נאלץ ליפול להכללות. למה? כי אם תגיד לשחקן שיש אלפים בדרום ואורקים בצפון ותסיים בזה, זה לא יהיה מעניין. אז האורקים עכשיו שוחרי-מלחמה. מעניין יותר, לא?
השאלה היא: מה, אם בכלל, אתה רוצה להגיד? האם יש לך נקודה, או רעיון מעניין איפה שהוא פה?
ואגב, עם כל הכבוד, אם אתה לא רוצה לדון פה בסוגות ספרותיות, אל תזכיר אותן. אני אישית שמח לדון בסוגות ספרותיות, עם או בלי קשר למשחקי תפקידים.
I can't edit my posts.
As far as I know, only people with moderator access can edit their posts on WordPress or derivatives. Certainly is that way on my WP, where I can edit commentators' comments, when they cannot.
שאלת איך הייתי יוצר עולם גזעני, או יותר נכון איך הייתי מעביר אותו, והתשובה היא בעזרת תמימות. אין לטעמי דרך טובה יותר לגרום לשחקנים להרגיש גזענות מאשר זה שהם יתקלו באלימות ללא סיבה כלפיהם או כלפי אחרים. אלימות שבאה ללא שום סיבה אחרת, לא כלכלית ולא חברתית היא זאת אשר מסתתרת בליבה של הגזענות. ועל מנת להדגיש את שריריותה של האלימות, יש ליצור צד תמים, צד שמגלים כלפיו אמפתיה כקורבן.
גם אני עדיין לא בטוח מה שחר רוצה מאיתנו. וגם ממני זה לא ימנע להגיב כאן.
שחר, נראה לי שאתה שואל איך אפשר להכניס יותר ביטויי גזענות, כפי שאנו מכירים אותם מעולמנו שלנו, אל תוך עולם פנטזיה, שביסודותיו עקרונות גזעניים למדי. ואם זו אכן השאלה, אז התשובה היא כנראה: לחשוב על ביטויי גזענות, כפי שאנו מכירים אותם מעולמנו שלנו. ואז להכניס אותם אל תוך עולם הפנטזיה.
אז בואו נמנה על כמה:
אפרטהייד: יש גזע או גזעים ש, בממלכה X או במערכה כולה, נמצאים בתנאי אפרטהייד. הם חיים בנפרד (עיירות נפרדות, רובע מיוחד בתוך עיר גדולה, ובבתי עבדים אם רלוונטי), אסור להתחתן איתם, הם חייבים לשתות בפאבים אחרים (כדי למנוע מהם להצטרף לקבוצות הרפקנים של הגזע העליון, כמובן… כי אף אחד לא אוהב את הסיידקיק המצחיק מהמיעוט האתני :P). משחקים הם בד"כ לא יגיעו למערכות תחבורה או חינוך נפרדות, אבל בהחלט יכול להיות שבעיר גדולה יש שתי רשויות עיר וכוחות משטרה: אחת שמטפלת ב"עליונים," ואחת ב"מופלים"; אם הדמויות מסתבכות איפהשהו באמצע, הם יכולים למצוא את עצמם בצרות עם רשויות החוק מכאן ומכאן.
חשוב כאן לשמור על קונסיסטנטיות גבוהה: אי אפשר להתחיל למוסס את האפרטהייד רק כי כבר נמאס לכולם לשחק את הקטע שהד"ש האלפי נכנס לבר ולא מוכנים למכור לו שיכר. אם השחקנים מתחילים ממקום כזה, צריך לבחור בזהירות דמויות כך שתהיה גם חופש פעולה סביר, אבל גם לא להפוך את כולם ל"עליונים" שהאפרטהייד לא מעניין אותם בכלל והם לא שמים לב ל"מופלים" בכלל ברמת היום-יום – מקום טוב באמצע עשוי להיות לשחק "מופלים" שמשום מה יש להם סמכות מיוחדת או אמצעים יוצאי-דופן, שמאפשרים להם לפעול על אף הגזענות הנוקשה, אבל משאירים אותם מאוד מודעים לתנאים הקשים של עצמם ושל בני עמם.
לינצ'ים: לא כולם צריכים להיות גזענים; מספיקים שלושה-ארבעה, פלוס סדינים לבנים. בהחלט יכול להיות שמסוכן להיות חצי-אלף, פשוט כי יש מספיק אנשים שמוכנים לבצע בהם לינץ' גם אם מחר בבוקר השכנים יצקצקו בלשון. אפשר להציל עלמות חן מלינצ'ים, לאבד דב"שים חשובים ואהובים אליהם, לנסות להתחקות אחר הרוצחים, וכהנה וכהנה – בתוך כל המציאות התרבותית הנלווית. יש כאן גם פתח רחב לארגונים מחתרתיים (מבצעי הלינצ'ים, על גווניהם, ואולי גם תנועות הגנה, קיצוניות יותר ופחות), שלא לדבר על איומים ואזהרות מצד הגזענים שיכולות ליצור מתח וחרדה.
עוני ופשע: משחקים בדרך כלל לא יגיעו לנושאים של שיוויון הזדמנויות תעסוקה, אבל הן בהחלט יכולות להגיע להשלכה די מיידית של היעדר שיוויון כזה. ביקור אחד בשכונת מצוקה זוטונית בתחילת המשחק יספיק כדי להסביר באור שונה את הגנבים, כנופיות, ושודדי הדרכים הזוטוניים שמגיעים אחר כך. בפנטזיה, גם מסוממים וסוחרים של סמים קסומים יכולים להשתלב יפה ולתת כיווני משחק. מומלץ לאזן בקשי-יום יותר סימפטיים פה ושם.
שים לב שכדי לתאר גזענות יותר נאמנה למציאות, אתה בד"כ צריך לתאר מציאות הרבה יותר מורכבת, ובפרט – מציאות שבה הגזעים השונים חיים צד בצד ביום-יום. הפנטזיה היא גזענית כלפי אורקים וגובלינים, עד כדי כך שפשוט הורגים אותם on-sight; אתה צודק שחסרה כאן מהמורכבות המעודנת. אני לא רואה גזענות אמיתית כאפשרות משחק בלי שהגזעים המדוברים יהיו מעורים זה בזה – אחרת, אין לזה שום מקום לקרות.
לסיכום, אני חושב שהדוגמה המוצלחת ביותר בספרות הקיימת היא השנאה כלפי מוטנטים בפרנויה.
מו"ד בעיקר מדגיש מאוד את הגזע של הדמות כבסיס לאופי וליכולות שלה. פטיש הגזעים הזה זכה לפרודיה נפלאה בProgress Quest, שבין מבחר הגזעים העצום שהוא מציע לשחקן (כולל פוני מדבר!) לא נמצאים בני אדם. כשהדרכתי השנה ילדים בחוגי מו"ד, היה מאוד חשוב לי לא להנחיל את הגזענות של מו"ד. החלטתי להעלים באלגנטיות את הגזעים דמויי-האדם מעולם המשחק. מאוד התפלאתי לראות שעל אף שהכנתי דמויות אנושיות מעניינות מחד ומאגניבות מאידך, השחקנים כמעט תמיד העדיפו אוטומטית לשחק את אחד הגזעים הלא-אנושיים.
פתרתי את העניין בצורה פשוטה: הזהרתי את השחקנים שעולם המשחק הוא גזעני בדיוק כמו ספר המשחק, ואילו חוקי המשחק יהיו שיוויוניים – ללא הבדל מכאני בין הגזעים. זה גרם לרובם לשקול מחדש את היתרונות שבלשחק את חברי קבוצת הרוב (בני האדם), ויצר סיטואציות מעניינות עם השחקנים שהחליטו לסרב בתוקף.
"מה זאת אומרת, זה לא המחיר שסיכמנו עליו? אתה חצי-אורק, בטח שוב התבלבלת עם המספרים."
"אם אתם נכנסים למקדש, תשאירו בבקשה את הזוטון בחוץ, הוא עוד עלול לגנוב משהו."
"השגרירות האלפית התלוננה שאין לנו מספיק אלפים בקבוצת המשימה, אז נצטרך לקבל אותך, ותוכל בינתיים לשמור על הכלים ולהטיל כשפים בזמן שהגברים האמיתיים נלחמים, בסדר?"
"אני מאוד מעריך גמדים. חלק מחברי הטובים ביותר הם גמדים. אני עדיין לא מבין למה אתה אומר שאתה לא מסוגל לתקן את השריון שלי. זה משהו שעשיתי? אתה חושב שאני גזען?"
נכון – זה פשטני, זה מוסרני, וזה לא הפתרון הכי מעניין, אבל זה גרם לילדים לחשוב פעמיים על סטיגמות גזעניות ועל מה שעומד מאחוריהן, לפחות בתוך עולם המשחק. הידד למסר החינוכי.
בהנחה שהבנתי מה שחר רצה:
א. פנטזיה קלאסית היא סוגה גזענית. כן. מעצם העובדה שסוגה כזו מציגה *גזעים* השונים אחד מהשני ביולוגית ושחלק מהם רעים מטבעם אז היא גזענית.
ב. כל מערכת מו"ד סטנדרטית היא גזענית לאללה. כמו שכבר נאמר "היי, הנה מאורת אורקים, כולל נשים וילדים, בוא נטבח את כולם ונבזוז אותם". מעבר לזה, העובדה שהחוקים מניחים שהאורקים כולם\רובם המכריע טיפשים להחריד ורעים ושגמדים ואלפים לא מסתדרים בהגדרה פירושו שהמערכה מטבעה גזענית. לא צריך להוסיף לה כלום בשביל זה.
ג. אבל בהנחה שאתה מנסה לראות איך יוצרים מערכה שהיא גזענית אבל אחרת (כלומר, לא גזענות מודרנית בה המטרה היא להרוג את היריב, אלא גזענות שמטרתה לשעבד את היריב) אז להלן כמה דרכים (לצורך העניין האורקים הם הגזע הנחות):
1. דרום ארה"ב המאה ה-19: ישנם גזעים שונים, חלקם עליונים וחלקם נחותים. הגזעים הנחותים מאוד עובדים, ללא שכר, אצל העליונים ומתייחסים אליהם כאל רכוש. כלומר, האורקים לא חיים בחבורות ובשבטים מבודדים. הם חיים בכל בית, שבורים, משועבדים, מבשלים, מנקים וקוצרים את התבואה. הם כ"כ משועבדים עד שהם אפילו לא חושבים על מרד. במצב זה השחקנים יכולים לשחק את הצד המשעבד (בעלי קרקעות עשירים שבין הרגליים מסתובבים להם הבלתי נראים האלה שבהם הם סוחרים וכו), הצד המשועבד (בין אם בניסיון להימלט, למרוד וכו) או צד שלישי ("מהעליונים" פעיל זכויות אורקים, תיירים מארץ רחוקה וכו). המערכה יכולה להתקיים בסביבה דמויית מלחמת האזרחים בה ישנה מלחמה שעוסקת גם בשחרור כל תתי האדם הללו, לדוגמה. הגזעים הנחותים פחות מתגלגלים בחיי עוני ופשע בערים הגדולות, בגטאות או בספר, שם מתייחסים אליהם קצת יותר טוב מאשר אל האורקים, אבל לא בהרבה.
2. כמו שאמר זיו, דגם דרא"פ\"נפרדים אך שווים": בחברה קיימות שתי מערכות שונות – כזו שמטפלת באורקים וכזו שמטפלת בשאר. לכאורה המערכות אמורות להיות שוות אבל הם ממש לא. אורקים לא נמצאים בבארים של אלפים, לא לומדים בבתי הספר שלהם ולא קונים בחנויות שלהם. האורקים גם לא הולכים לצבא, לא מחזיקים נשק (באופן חוקי) ויודעים טוב טוב את מקומם הראוי. במערכות כאלה יהיה מעניין לשחק קבוצה מעורבת (בה יש אחד שהוא יותר גזען מהאחרים, לדוגמה) ממחוז אחר של המדינה (נקרא לו רוד איילנד) שהוא ליברלי ושוויוני יותר ופתאום הם מגיעים למחוז החשוך הנ"ל. גם במקרה זה אפשר לשחק את המדוכאים והמדכאים. במקרה המדכאים, אפשר לשחק חברים בקבוצת מחתרת סטייל הקלו-קלאקס-קלאן שנלחמים באיום האורקי על נערותינו הענוגות.
3. גזענות סמוייה: גזענות בלתי מורגשת אך נוכחת. לצורך העניין – אורקים = פרענקים\דרוזים\ערבים. מניחים תמיד שהם טיפשים\מסריחים\גיס חמישי, לא מקבלים אותם לעבודות, בחבורה הם מקבלים את העבודות הבזויות וכו. לא נראית לי כאפשרות מאוד מעניינת לשחק. מסובך מידי.
4. גזענות כשיטה: לשנות את השיטה כדי שתתאים לסטיגמה. כלומר, האורקים באמת באמת טיפשים ובאמת תתי אדם – אין להם פלוסים בדף דמות, רק מינוסים. הם חלשים יותר, פראיים יותר, טיפשים יותר ובאמת טובים רק בלנקות שטיחים ולשמש כבסיס לשולחן. במקרה כזה יכול להיות מעניין לשחק את האורקים הנמלטים על חייהם מפני אותם סופרמנים שרודפים אחריהם. אפשר לסובב את זה בסגנון "הפלישות מהחלל" ולהניח שהאלפים הם גזע על ממימד אחר שפלש לעולם האורקים ושיעבד את כולם ושהשחקנים משחקים סוג של שארית פליטה בעולם פוסט אפוקליפטי. חוץ מזה, השחקנים גם יכולים לשחק סוג של סופר גיבורים שנאלצים להילחם באותו גזע העל שפלש לעולמם.
5. שואה: כמו שזה נשמע. האורקים מרוכזים במחנות ומושמדים בצורה שיטתית. כל יום מטוהר אזור אחר. אין מה לעשות. חלק ברחו אל היער, חלק ירדו אל מתחת לאדמה, חלק אומרים שזה יעבור מעצמו וחלק בוחרים להילחם. אפשר להכניס אופציית הצלה רחוקה בדמות צבא זר שסוגר על כוחות האופל. אפשר גם להניח שהנאצים ניצחו ושהדמויות צריכות למצוא דרך כלשהי לשרוד. גם כאן אפשר לשחק את הרודפים – קבוצת פלאדינים במעילי עור שתפקידם למצוא ולחסל את כל אותם הגזעים הנחותים שברחו ליערות, לדוגמה.
מספיק טוב?
אחד הדברים שאתה יכול לתת עליהם דעתך הוא כיצד החוק מתנהג. כמובן, גזענות היא הרבה מעבר לחקיקה, וגם בעולם בו החוקים יהיו אולטרה-ליברליים, תהיה גזענות. כי זה בטבע שלנו. אבל החקיקה עדיין משקפת נורמות. ומבחינת חקיקה, עולמות פנטסיה קלאסיים הם בעייתיים. בעייתיים כי אינם מפורטים מספיק, ובעייתיים כי הם מעין מיש-מאש של רעיונות. יוצרי העולם לרוב מנסים להכניס רעיונות ליברליים לתפאורה ואיפור ימי-ביניימים, דבר שאינו משתלב.
הרי מה היא מהותה של הרפתקאת פנטסיה קלאסית? הדמויות לוקחות את החוק לידיהן – בין אם בשליחות כוח רשמי, או על דעת עצמן. קשה ליישב את הרעיון עם חקיקה מסודרת. עם עולם שיש בו חוק וסדר. אם כבר, את הבעיות הללו תפגוש בסיפורי גיבורי-על (ומה בעצם ההבדל בין איש-הקיטור שמשגר מטחי קיטור מבין אצבעותיו ובין לוחם דרגה 23?). אבל כאמור, עדיין עליך לענות על השאלה מה מותר ומה אסור בעולם הפנטסיה שלך.
האם מותר לבני אדם להרוג בני אדם? והאם מותר להם להרוג אלפים? ואורקים? ומה בדבר יצורים תבוניים, ככלל? האם מותר להרוג דרקונים, ללא משפט? ומה בדבר חדי קרן?
ומה בדבר עבירות פחותות יותר? שוד, או שאר סוגי גזל?
והאם החוקים הללו תקפים רק בערים? או גם בספר?
כשמתבוננים כך על דברים, הם נראים כפרודיה. מה, לנהל משפט לענק לפני שמחסלים אותו? ומה, אסור לי לקחת מהבית של הענק את הנבל הקסום? אבל, בעצם, כל נסיון לכפות ערכים מודרניים על עולמות פסאודו-מדיווליים יראה כפרודיה. הדברים לא ישכנו בכפיפה אחת.
טוב, אני אצטרף לאלקין ואביא אנקדוטה מהחוגים, כי אני עדיין מחכ ששחר יבהיר מה הוא רוצה. לפני כן, בתגובה לקיפוד – אני בדיוק דיברתי עם שחר לפני יומיים-שלושה על זה שכל משחק הרפתקאות צריך להיות ממוקם בסוג של "מערב פרוע", משיקולים מאוד דומים למה שאתה הזכרת.
ועכשיו לאנקדוטה – באתי להחליף מדריך קבוע של קבוצה לשתי פגישות, עם כ-8 ילדים בכיתה ג'-ד', והם בדיוק הגיעו לעיר אנושית, בדרך לארץ הקודש (ההרפתקה מבוססת באופן רופף על אירועי מסע הצלב הראשון, רק שאלפים=יהודים, אנשי דרקון=מוסלמים, בני אדם = נוצרים). לפני הגיעם לעיר הם פגשו אישה שבכתה על זה שהילד שלה נעלם, והיא משוכנעת שאלפים חטפו אותו ורצחו אותו. בהמשך הדמויות פגשו קבוצה של איכרים שזעמו על כך שהאלפים הביאו בצורת על השדות שלהם, ורק אז הם פגשו אלף שניסה להצתדק בפניהם ולאמר להם שהם בכלל לא קשורים לכל הדברים האלה (אני מדלג על כמה קטעים). בשלב הזה, השחקנים התחילו לנהל בינם לבין עצמם דיון שארך כחצי שעה, שנושאו היה האם להאמין לבני האדם או לאלפים, כולל טיעונים בעד ונגד, ודוגמאות היסטוריות (חלקם קלטו את האנלוגיה לאנטישמיות, בעוד שאחרים לא כל-כך). בסופו של יום, הדמויות החליטו לברר מאיפה האיכרים שואבים את הרעיונות האלה, ומצאו את הכומר שהפיץ את כל השמועות הללו. הם התעמתו איתו ונתנו לו הזדמנות לשכנע אותם בכך שהאלפים באמת אשמים, ורק כשהוא נכשל (על אף נסיונות כנים שלי להשתמש במאקסימום רטוריקה) הם החליטו להרוג אותו (מה שאיכזב אותי נורא, אבל היה בעיקר אשמתי כי לא נתתי להם פיתרון פשוט אלטרנטיבי לבעיה).
דימה, קיפוד,
זאת בדיוק אחת מהסיבות שמו"ד 4 עבר לסגנון המדובר של "נקודות אור".
מעבר לכך, קיפוד, אני חושב שבהחלט אפשר ליצור חברה ליברלית, מודרנית (ואולי אפילו דמוקרטית) עם אבירים, קוסמים וטירות.
זיפדרייב, הדגם.
(ואל תשכח לענות על השאלות הרטוריות מהודעתי הקודמת.)
קיפוד, ממתי עונים על שאלות רטוריות? 🙂
אם אתה רוצה פרטים לגבי איך אפשר ליצור מערכת חוקים מתאימה, לך לפי עצתו של דימה ותחקור כיצד עבדו הדברים במערב הפרוע. בהחלט היו מצבים בהם אדם היה מורשה להרוג אדם (גמד\אורק\קובית ג'לטין) אחר. בנוסף, היו מקומות שהיו מחוץ לתחום השיפוט ושם כל אחד עשה מה שרצה.
את טוען ש"כל נסיון לכפות ערכים מודרניים על עולמות פסאודו-מדיווליים יראה כפרודיה" , אבל הדוגמאות שאתה מציג עניינן הןא יישום ואכיפת חוק – בלי קשר אם החוק הוא מודרני או עתיק.
כיצד אתה אוכף את שלטון החוק הרומי במקו בו הדמויות חזקות מכל חייל או גלדיאטור? מה לגבי סמכות השלטון בממלכה דמוית בבל?
בוא נפריד בין בעיות אכיפה וסמכויות לרגישויות מודרניות. אני לא רואה סיבה (שוב, חובת ההוכחה עליך) שאווירה של "דרקונים ומלכים" לא תסתדר עם, למשל, שוויון בין המינים.
ואם אני זוכר נכון, אז באברון יש דוגמא לשלטון דמוקרטי (לפחות בחלקו).
ראשית, תיקון טעות רווחת – המשמעות של "שאלה רטורית" אינה "שאלה שלא אמורים לענות עליה", אלא "שאלה שאמורה לקדם את הדיון, ככלי רטורי". בדרך כלל זה קורה כאשר התשובות לשאלה ברורות לשני הצדדים. אבל אם אתה חולק על התשובות, או על המסקנות מהן, אני רוצה שכן תלך בדרך הארוכה, ותענה על השאלות.
שנית, המערב הפרוע לא בדיוק היה ליברלי, גם השלטון בבבל לא בדיוק היה ליברלי. אבל בהתחשב באיסורים בימינו בכל תרבות שהיא על רצח, סביר להניח שגם בבבל רצח היה אסור (ותסלח לי אם לא אפתח את קובץ חוקי חמורבי, שגם הם אינם בדיוק ליברליים). אבל כמובן, רצח של בני אדם. ואכן, בתקופות כאלו ואחרות, מותר היה להרוג כאלו שאינם בדיוק בני אדם. אבל אנחנו מדברים על ליברליזם.
ובעולם מוצף בדמויי אדם, אתה לא יכול להעניק זכויות רק לבני אדם, ולשמור על הערכים המודרניים והמאורים שלך. ואם המפלצות תבוניות ומודעות, אתה די מחוייב להעניק גם להן זכויות כלשאר האדם. הן מרושעות? הן זוללות בתולות? לא מתפקידך לטפל בכך, יש את מערכות השלטון שאמורות להתמודד עם העניין. ואז אנחנו חוזרים לתרחישים המופרכים של משפט צדק לענק, או לדרקון. זאת לא בעיית אכיפה – זאת בעיה מוסרית, ככל בעיה אחרת.
השוויון בין המינים שאתה מדבר עליו, בהשוואה, הוא עניין פעוט וקל לפתרון. באותה מידה, אתה גם יכול להגדיר אפריורית שאין בעולם שלך הומופוביה. ותצטרך להמשיך ולהגדיר בקשיחות שכל סוג אפלייה (מאמיני איקס לעומת מאמיני וואי) לא מתקיים. אתה לא חושב שגם זה שביל שמוליך את העולם שלך לפרודיה?
סליחה על הסטת הדיון – אני היחיד שחושב שהמשפט "גזענות היא בטבע שלנו" הוא מאוד מצחיק?
ולעניינו. גזענות, עד כמה שאני מבין אותה, היא ההנחה שבגלל שלאדם יש מאפיינים פיזיולוגיים ו/או תרבותיים שונים משלך, בהכרח יש לו מאפיינים מנטליים שונים. מי שמכיר את המערכון של החמישייה הקמרית על העובדים הזרים יבין את העניין בנקל, אבל לצערי אין לי לינק לספק. מספיק לומר שנתקלתי אצל חקלאים בארץ בתפיסה המשורשת עמוק שהתאילנדים עצלנים. כאן נפסק ההסבר – בזה שהם תאילנדים – בלי שום ניסיון להבין למה לעזאזל התאילנדים שנמצאים מרחק של יבשת מהבית, מקבלים משכורת שאינה גבוה במיוחד ועובדים 10-12 שעות ביום בשדה לא עובדים מהר יותר.
אם נרצה לעשות עולם פנטזיה גזעני פחות, נתחיל בלנפות את תיאורי האישיות מתיאורי הגזעים. האורקים הם אלימים ואכזריים, אבל זה לא פשוט בגלל שהם אורקים. יש משהו בתרבות האורקית או בתנאי החיים של האורקים שהופך אותם לכאלה, ואורק שגדל במנותק מהם לא יגדל להיות אלים ואכזרי. ברגע שנחשוב על התנאים הללו נקבל עולם משחק עשיר יותר ומורכב יותר, ואורקים שאפשר לדבר איתם באיזשהו סוג של הגיון – וזה טוב, אלא אם אתם אוהבים להרוג אורקים.
מה שמביא אותי לשאלה מעניינת לא פחות: מה יכולות לעשות קבוצות שמאוד אוהבות להרוג אורקים, אבל מרגישות לא בנח בעולם שבו הסיבה היחידה להרוג אותם כי כי "אורקים הם אלימים ואכזריים". פתרון מאוד אלגנטי שראיתי איפשהו היה להפוך את הגזעים דמויי-האדם לטפילים שהקיום שלהם סותר את הקיום האנושי: הגובלינים היו תינוקות אנושיים שנחטפו, והמשך הקיום של התרבות שלהם תלוי בזה שהם ימשיכו לחטוף. הקובולדים מתרבים כאשר המלכה שלהם מטילה ביצים בתוך גוף חי של בני אדם. האורקים הם קניבלים שלא יכולים לקבל תזונה נאותה מדברים שאינם בשר אדם. כך אפשר להכניס למשחק גזעים תבוניים לא-אנושיים, ביחד עם סיבה מאוד טובה להרוג אותם (כולל נשים וילדים) ברגע שמוצאים את העקבות שלהם.
אז לא בדיוק פנטסיה קלאסית, אבל:
הרצתי משחק בגריפון, שמתבסס בצורה מאד-מאד רופפת על הרקע של מרוצללים- יש קסם שחוזר, ולכן יש זוגות של בני אדם נורמליים שלפתע נולד להם תינוק אלף. או שכשהילד/ה מגיע/ה לגיל ההתבגרות, במקום לצמוח לגובה מגדלים זקן עבות. (ויש דרקונים, ויש קוסמים ממש גרועים. ובזה פחות או יותר מסתיים הדמיון למרוצללים).
המשחק ממוקם זמן די קצר אחרי חזרת הקסם- בדיוק מספיק כדי שיהיו לי דמויות בשנות ה-20 לחייהם שהם בכל זאת לא אנושיות.
הודעתי לשחקנים בתחילת המשחק שלמרות שזה קורה במשפחות הכי טובות, וגם בהכי רעות, וגם בכל מה שבאמצע, יש לא מעט גזענות כלפי ה"אחרים". מה שעוד יש זה חוקים נגד אפליה, ובגלל זה ב(דרגות הנמוכות של ה)שירות הציבורי, ובפרט במשטרה, יש משמעותית יותר גזעים אחרים מאשר בשאר האוכלוסיה (בגלל זה השוטרים היו שתי אלפיות, גמד, אורק ואדם, כשהמפקדת היא אישה אנושית.)
בהמשך כשהם חקרו את עובדי חברת השמירה הם גילו שגם שם יש הרבה לא-אנושיים (היו שם ארבעה שומרים, מתוכם אחד גמד ממוצא רוסי ואחת אלפית ממוצא אתיופי.) כולל את הדיאלוג
-"עוברים שלוש אלפים. אומרים 'אה, גמד מסריח. בוא נכניס לו מכות'"
– "והם הרביצו לך?"
– "לא. היה לי אקדח".
המפקח כמובן היה אדם. גם המהנדסים היו כולם בני אדם. גזענות טריוויאלית שכזו.