כמה אנשים כאן התחילו לדבר לאחרונה על אסרטיביות של מנחה, ולקיחת דברים לידיים שלו. על שליטה במשחק ושליטה בעלילה וכו'. ואז, עולה השאלה האם על מנחה להיות אסרטיבי ולשלוט במשחק ובעלילה ובהכל, או שלא. נכון?
לא. ממש לא. אנשים מבלבלים כל הזמן בין העבודה לבין הכלים שבהם היא משתמשת. ארגז הכלים הקלאסי של מנחה משחק כולל מסך שה"ם, שליטה בעלילה ובעולם הדמיוני, תיאורים, גילום נאפסים ועוד ועוד. אבל אלה רק כלים. זו לא העבודה עצמה. אפשר לצבוע קיר בלי להשתמש במברשת. אפשר לשלוט במשחק בלי להשתלט על אף אחד מכלי ההנחיה המקובלים.
יש הבדל גדול בין שליטה במשחק, לשליטה בהיבט כלשהו של המשחק.
יש הבדל גדול בין שימוש במשהו למטרות הנחיה, לבין שליטה בו.
זה ההבדל בין הנחייה, לבין כלי הנחיה.
זה ההבדל בין פיסול לפטיש. למרות שבשניהם יש ל'.
וכדי שזה יהיה מובן, בואו ניקח את הדוגמא הבולטת ביותר. עלילה.
שימוש בכלי להנחיית המשחק, וגם שליטה בכלי:
זו, אם תרצו, מה שמכנים "הנחיה קלאסית". המנחה קובע את עלילת המשחק. השחקנים אולי יכולים להשפיע עליה, אבל השליטה היא של המנחה. והוא משתמש בשליטה הזאת כדי לנווט את המשחק לכיוון הרצוי לו.
היעדר שימוש בכלי וגם היעדר שליטה בו:
זה אולי פשוט אפילו יותר. זה השחקן הקלאסי. הוא לא שולט בעלילה ולא משתמש בה. הוא חווה אותה, מתמודד איתה וכנראה שכיף לו.
שליטה בכלי בלי שימוש בו
נשמע קצת יותר מעניין, אבל בעצם, כולנו מכירים היטב את המצב הזה. הוא מתרחש כאשר נותנים לשחקנים שליטה בעלילת המשחק. השחקנים יכולים לשלוט בעלילה, אבל זה לא אומר שהם משתמשים בה ככלי לקידום משהו. למעשה, הדוגמא הפשוטה הרבה יותר היא שחקן ודמותו. השחקן שולט בדמותו, אבל היא לא כלי לשום דבר. המשחק שלו הוא השליטה בדמות.
שימוש בכלי בלי שליטה בו
או. בשביל זה כתבתי את כל השאר. כדי להבין את עבודת ההנחיה לאשורה, חייבים להצליח לנתק אותה מהכלים שלרוב צמודים אליה. אם הדוגמא שלנו היא עלילה, אז במצב הזה השליטה בעלילה נמצאת בידי השחקנים. המנחה לא שולט בעלילה. אבל הוא משתמש בה. הוא מקשיב למה שהשחקנים עושים, הוא לוקח את זה ומשתמש בזה כמקפצה. הם הכניסו מערכת יחסים רומנטית? נהדר. אם אני רוצה אימה – אני אאיים עליה. אם אני רוצה גבורה – אני אחטוף אותה.
שליטה במשחק לא תלויה בשליטה בהיבט כלשהו שלו. אני יכול לנהל לחלוטין את המשחק כשכל מה שאני עושה הוא לשבת על כסא במשך שעה, לא לתאר כלום, לגלם דמות אחת ורק לענות (בתוך הדמות) לשאלות שמופנות אלי. ולא, זו לא דוגמא היפותטית תיאורטית. זו דוגמא פרקטית היסטורית. כי כדי לשלוט במשחק אני לא צריך עלילה ולא תיאורים ולא שיטה. יש לי עיניים שיכולות להסתכל, יש לי גוף שיכול לתפוס תנוחות שונות, יש לי פנים שיכולות להביע דברים שונים. ואני יכול להגיב. כל אלה מספיקים כדי לשלוט במשחק – אם הצלחתי לבסס סמכות. ואם לא הצלחתי – לא משנה בכמה היבטים משחקיים אני אשלוט, השליטה במשחק לא תהיה שלי. כי אלה דברים שונים לחלוטין.
יכול להיות שאני אבחר לשלוט בעלילה, לקבוע מתי נערך הסשן ולגלגל קוביות מאחורי מסך. אם אני מנחה מיומן, אני לא אקח שליטה על הדברים הללו "כדי לשלוט במשחק". אם אני מנחה מיומן, אני כבר שולט במשחק שלי, בלי לשלוט בשום דבר בתוכו. אם אני מנחה מיומן, אני יודע לנתח ולראות את ההשפעות השונות של לקיחת שליטה על היבטים במשחק. אם אני מנחה מיומן, אני אקח שליטה על היבטים שונים במשחק, כי לדעתי, במשחק הזה, ההשפעות הללו תתרומנה לחויית המשחק שאני רוצה לייצר.
מה זאת אומרת? אני טוען שאין קשר בין כלי שליטה לשליטה? לא. זה לא מה שאמרתי. אמרתי שיש הבדל. יש גם קשר. יותם אמר בפוסט קודם שהוא ממליץ למנחים מתחילים להיות אסרטיביים, ולקחת את השליטה בהרבה היבטים משחקיים לידיים שלהם. זה נכון. זה אכן מומלץ למנחים מתחילים. זה מקל על ניהול המשחק. כי זה כלי שליטה פרימיטיבי. קל לקדוח באבן על ידי מקדחה ענקית. הרבה יותר קשה לעשות את זה עם כלים עדינים. אבל מצד שני, אם המטרה שלכם היא לא חור בקיר אלא משהו אחר…
אני לא מסכים איתך בעניין שימוש בכלי בלי שליטה בו. יתכן שמדובר באי-הסכמה סמנטית ויתכן שיותר מזה.
על מנת להשתמש בכלי אתה צריך לשלוט בו. על מנת להשתמש בפטיש אתה צריך לאחוז בו, או להגיד למי שאוחז בו מה לעשות (ולהיות בטוח שהוא באמת יעשה את זה). אמנם אתה לא חייב להשתמש בפטיש בשביל לפסל, אבל אם אתה בוחר להשתמש בו, אתה חייב לשלוט בו.
השליטה שלך בכלי אינה חייבת להיות אבסולוטית. אתה יכול להרים אותו לרגע, להשתמש בו, ולהחזיר אותו למקום בו הוא היה קודם. זה מה שקורה בדוגמא שנתת: "הם הכניסו מערכת יחסים רומנטית? נהדר. אם אני רוצה אימה – אני אאיים עליה. אם אני רוצה גבורה – אני אחטוף אותה". איך תחטוף אותה מבלי לשלוט (במישרין או בעקיפין) בעלילה? במצב המתואר אתה לוקח את השליטה בעלילה לידך, רק לרגע, מבצע שינוי, ומחזיר את העלילה לשליטת השחקנים.
לסיכום, אני חושב שאי אפשר להשתמש בכלי בלי לשלוט בו. אפשר לבחור כלי אחר ולבצע את העבודה בעזרתו, אבל לא משנה באיזה כלי תבחר, בזמן שאתה משתמש בו, אתה בהכרח שולט בו (גם אם הזמן הזה קצר מאוד, עד כדי זניח).
הדוגמא עם הנסיכה הייתה אכן פחות מוצלחת. הדוגמא הנכונה יותר היא זו שהבאתי בכותרת. מצב שבו המנחה לא קובע שום קביעה לגבי עלילת המשחק, ויחד עם זאת משתמש בעלילה למטרות הנחיה שונות.
כמו שכתבתי, היו משחקים שהנחיתי, שבהם בחרתי לשבת (לפרקי זמן שבין שעה לשלוש), ולהגביל את ההשפעה שלי בתוך עולם הדמיון לגילום דמות אחת בלבד, ואפילו לא יזמתי שום שינוי עלילתי משמעותי. ההתרחשויות בין הדמויות (של השחקנים) לעולם המשחק נקבעו לחלוטין על ידי הדמויות. ועדיין, השתמשתי בעלילה שנוצרה כדי לקדם מטרות הנחיה שונות שלי.
יש לנו בעיה טרמינולוגית כשאנו אומרים שאנחנו משתמשים בעלילה ככלי. בחצי מהמקרים אנחנו מתייחסים ליכולתנו לעצב את העלילה ככלי לקידום מטרות ההנחיה (לדוגמא, על ידי חטיפת הנסיכה). בחצי השני אנחנו מתייחסים לתוצר של עיצוב העלילה (כלומר לעלילה עצמה) כנתון שאנחנו יכולים להשתמש בו על מנת לקדם את מטרות ההנחיה.
אני עדיין חושב שאתה אינך מפעיל כלי מבלי לשלוט בו. אתה מפעיל כלי בסביבה מסויימת, ובכך משפיעה על הסביבה (ונשאלת השאלה: אם אתה משפיע על הסביבה באופן עקיף, האם אתה שולט בה ברמה מסוימת?). אתה משתמש במקדחה ענקית על מנת ליצור שינוי בקיר. הכלי הוא המקדחה (או הנאפס). המטרה היא חלון (או כל מטרת הנחיה אחרת). הסביבה היא הקיר (או העלילה).
כל זה לא באמת חשוב, כי שנינו מבינים אחד את השני ומשתמשים בטרמינולוגיה שונה.
אני אשמח אם תתאר התרחשות סביב השולחן במצב בו אתה אינך יוזם שינוי ישיר בעלילה, ואם תסביר איך בכל זאת שלטת במשחק. אני מבין את הרעיון, אבל כרגע הוא נשאר ברמת הרעיון, ואני לא רואה איך אני מביא את הרעיון הזה, הלכה למעשה, לקבוצה שלי.
אני בהחלט אעשה את זה, אבל זה כבר ידרוש פוסט מפרד ולא תגובה קצרה. כנראה כמה מהם, כי יש כמה טכניקות שליטה במשחק ללא שליטה בעולם/עלילה שאפשר להשתמש בהן. בפוסט הזה היה חשוב לי להדגיש את ההבדל בין שליטה בעלילה לשליטה במשחק.