כבר זמן רב אני מסתובב עם הידיעה הברורה שאני לא יודע לאלתר. דברים לא קופצים לי לראש, רעיונות נבזיים כדי לזרוק על החבורה במפתיע לא מגיעים לראשי בדרך נס, בדיוק מתי שאני צריך אותם. אני ממש גרוע בהמצאת שמות לאנשים אקראיים, שמות למקומות ותיאורי נוף שלא חשבתי עליהם מראש. אם אני מתאר חדר מאולתר מיד מבחינים בזה.
כבר זמן רב שאני מסתובב עם הפתרון לבעיה שלי. אני מתכנן את האילתורים. אני נכנס לסשן עם רשימת שמות אקראיים שהכנתי מבעוד מועד. את השמות אני ממציא מראש, כשאני לבד עם עצמי ויכול לחשוב טוב על כל שם לפני שהוא נכנס לרשימה. ממש קל לייצר רשימה כזו – רק בחר סגנון של שמות ותתחיל לזרוק הברות עד שיצא משהו מתאים. שמות מודרניים זה אפילו יותר קל, מספיק להעתיק את רשימת הקרדיטים בסוף של סרט (אבל אחרי שעברו השמות של המפורסמים ונשארו השמות של הצלמים, עורכים, אנשי תפאורה ונערת התסריט). לא רק רשימת שמות עוזרת לי: גם רשימה קטנה של מקומות שחשבתי עליהם מראש, אירועים שאני רוצה להכניס אבל לא יודע איפה ואיך וכדומה.
החלק השני של הפתרון הוא ליפול על המוכר, ואז לעשות שינוי אחד. בסשן האחרון שאל אותי שחקן אודות תיאור דוכן השוק של סוחר אותו המצאתי במקום. מייד תיארתי דוכן סטנדרטי מעץ, כמו זה שרואים בסרט "אלדין", אבל הוספתי פרט אחד – הדוכן היה ארוך ובצורת ח'. זה הספיק כדי לתת תיאור טוב וממצה, וייחודי מספיק. זה עובד מצויין עם תיאור מקומות, פריטים ואנשים. פרט מזהה אחד או שניים ייחודיים ולא יותר. אם רוצים, אפשר לעשות גם מזה רשימה.
The second part is known as the "Three things principle", where you add three details to anything of interest.
And yes, spontaneity is much easier when it's planned in advance, another old and true adage 😉
בנוגע לשמות מאולתרים, הנה השמות שיכולתי לראות בתיקיית הספאם שלי ב-gmail, רק בעמוד הראשון:
Colleen Krebbs
Carleen Solinski
Barbara Carver
James Deigado
Margorie Grace
Elba Edna
מלבד ההעדפה הלא-ברורה לשמות נשיים, מדובר במאגר שמות אקראיים משובח.
אלתור במשחקי תפקידים תמיד הרגיש לי מאוד כמו אלתור בכלי נגינה. הוא מתסכל מאוד לעיתים קרובות. אתה מרגיש שלא משנה מה אתה עושה, אתה אף פעם לא תתקרב למה שאחרים עושים. כשאתה שומע את זה אצל אחרים, זה כל כך פשוט וזורם. רק אצלך כולם מגלגלים עיניים. אבל מה – מדי פעם יש רגעים נפלאים של הצלחה.
העניין המרכזי בסיפור הזה הוא שגם פה וגם פה אני מאלתר בתוך מערכת חוקים מאוד נוקשה, שדווקא דרכה מתאפשרים הדברים הכי יפים. במוזיקה אין צורך להסביר מה החוקים (מה גם שעד כמה שהאנלוגיה נחמדה, אין ממש טעם להרחיב אותה יותר מדי) – אבל במשחקי תפקידים החוקים הם המסגרת של העולם שאתה יוצר לעצמך. לאלתר מתוך אפס יוצא רע מאוד, לנסיוני (אלא אם אתה מוכשר באופן מיוחד, אלב אנשים כאלו בכל מקרה לא צריכים לקרוא על זה אלא רק בכדי לשפר בטחון עצמי). השיטה שלי למשחקי תפקידים היא עולם מוכן ומגובש שרק מחכה לדמויות שיפעלו בו – לדב"שים יש חיים משלהם והם עושים מה שהם רוצים, והשחקנים פשוט נכנסים פנימה. בין סשן לסשן אני ממלא את החסר וקובע בבסיס את מהליכהן של כל שאר הדמויות במשחק, את ההתפתחויות בעלילה (עד כמה שאני יכול לצפות) ואת התקדמות העולם (ועד כאן החלק המוכן), אבל לשחקנים יש חופש לעשות מה שהם רוצים (מה שדורש אלתור ממני).
אגב, כיף שאתם מפרסמים שוב. די חיכיתי לזה בשלושת החודשים האלו.
הסכמה מלאה, והמלצה: יש כמה אתרים ותוכנות שעושים עירבולים אקראיים מוצלחים למגוון דברים. ספציפית אני ממליץ על תוכנה מוצלחת במיוחד, שהיא ממש אחלה, ויש איתה רק בעיה אחת – אני לא זוכר את השם שלה.
פינגבאק: אלוהים נמצא בפרטים הקטנים | משחק בתיאוריה
פינגבאק: אלוהים נמצא בידי השחקנים | משחק בתיאוריה
לפעמים, שימוש בשמות של סלבריטאים יכול להיות במקום גם. למשל, במערכה שאני משחק בה, מבקר הוויסקי הידוע מייקל ג'קסון הלך לעולמו לפני זמן לא רב.
פינגבאק: מעשיי ידיי טובעים בים ואתם מאלתרים שירה? | משחק בתיאוריה
פינגבאק: סיכום שבוע: אלתורים | משחק בתיאוריה