ערן אבירם הוא לא רק כותב מדופלם על משחקי תפקידים. הוא גם משורר. אבל מעבר לזה, אני מעוניין להקדיש את הקישור הבא לערן: יש מו"ד ייעודי לילדים. אתה יודע כמה עלבונות למו"ד קופצים לי לראש עכשיו?
משחק בתיאוריה
כותבים על משחקי תפקידים
ערן אבירם הוא לא רק כותב מדופלם על משחקי תפקידים. הוא גם משורר. אבל מעבר לזה, אני מעוניין להקדיש את הקישור הבא לערן: יש מו"ד ייעודי לילדים. אתה יודע כמה עלבונות למו"ד קופצים לי לראש עכשיו?
מה עבר למפתחים בראש? ילדים שמשחקים בלהיות ילדים שמתאמנים בלהרוג מפלצות כלואות בכלוב? איפה תחושת ההירואיזם שאמורה לאפיין את הז'אנר? איפה מגרש המשחקים המדומיין הרחב שילדים אוהבים להתפרע בו? איפה משחק התפקידים, הדב"שים השלווים שאפשר להתקיף בלי שום התגרות, המשימות חובקות העולם ושאר הדברים שילדי החוגים שיצא לי לעבוד איתם מחבבים כל כך?
בלי קשר לביקורת, אם תוריד את השה"מ ותהפוך את תנועת והתקפת המפלצות לרנדומלית-למחצה, יצא לך משחק לוח סביר וקל ללימוד.
היי מגניב, מו"ד לילדים!
(אגב, שחר, אני מזמין אותך לנחש על כמה מתכונים לצ'ילי קון קרנה אני חושב עכשיו, אבל אני לא מתכוון לומר לך)
מעבר לעבודה שזה אידיוטי ומוציא כמעט כל דבר טוב שיש בD&D, איך לעזאזל D&D מפתח כישורים מתמטיים?
כאמור, זה אכן אידיוטי למדי, שלא לדבר על מעודד התאכזרות ליצורים חמודים שכלואים בכלובים.
בנוגע לכישורים מתמטיים – על המשחק כתוב שהוא מיועד לילדים בגילאי 6, ולמיטב ידיעתי משחקים שדורשים חיבור בסיסי והשוואת מספרים דווקא כן מפתחים את היכולות המתמטיות שדרושות לגיל הזה.
זוהי "הרפתקה" פרמיטיבית ממש, סתם אוסף קרבות. התאכזבתי מאוד לראות את זה, מונף באתר וויזארדס בגאון כאילו יש כאן איזו הברקה.
והציורים מכוערים.
פינגבאק: משחק בתיאוריה » עוד שבועיים – עוד סיכום