1. יש כתיבה ויש כתיבה
עדיף משחק שכתבתי שלוש שעות לפני ההרצה מזה שהוכן מראש, אם, נניח, עברתי על רשימת השחקנים והחלטתי שהמשחק שהוכן מראש לא מתאים. בנוסף, אין כמו משחקים שאני כתבתי – מאוד סביר שאפספס ניואנסים במשחקים שאחרים כתבו, גם אם ראיתי אותם מורצים בעבר.
2. אני לא יודע לכתוב שיטות
יותר מזה, אני לא יודע לנחש מתי השחקנים יבינו את השיטה או לא. לא שאני לרגע רומז שגורודין צודק בכל טענותיו כלפי שיטות אינדי, אבל זו הייתה הטבילה השנייה שלי בתחום, ואת הלקח למדתי – אם אני חייב שיטה במשחק, אז שיטה מוכרת ועדיף ק'20 פשוט. לא לחשוב לבד, לא להיות יצירתי.
3. מטרה חשובה מאמצעים
זה לא משנה מה אני יכול לעשות, אם אני לא יודע מה אני רוצה לעשות. כשחקן, אני מאוד מפונק בקטע הזה – אם אני לא יודע מה אני אמור לעשות במשחק, יש שתי אפשרויות – או שאהיה ברוגז, או אעשה את מה שבא לי ולעזאזל תכנוני המנחה.
4. ניסיון משפר משחק
אחת מהדרכים הכי טובות להתכונן למשחק הוא לשחק בו כמה שנים קודם, ועדיף שבדיוק את אותה הדמות.
5. המסביב לא מעניין
מלבד לגיא פלאוט, ביגור זה למשחקים. אם אכפת לי מהדברים מסביב, זה רק יפגע לי בכיף.
1. אני דווקא מוצא שאם יש לי זמן להתאים את עצמי להרפתקה כתובה מראש אז אני יכול להריץ אותה היטב. זה אולי לא ייצא כל כך דומה להרצה של המנחה שכתב אותה, אבל זה עדיין יהיה אותו המשחק, רק עם הסגנון שלי.
גם ל-3 יש סתירה נהדרת במשחק "אורם של נתיבי הקסם" של ארנון פרנטי, שלא נותן לך שום מטרה (טוב, הוא נותן לך איזה משימה בהתחלה, אבל אף אחד לא מתעניין בה) וכל המשחק כולל התעסקות עם השאלה "מה אני יכול לעשות?", בגלל שהחקירה של השאלה הזאת מספיק מעניינת. בטח יש דוגמאות נוספות, אבל אני מסכים שהן נדירות.
ולגבי 5 – אני חושב שגיא פלאוטיות זה מדבק – כל אנשי הצוות שלו הם גם כאלה, עכשיו! אפי לא שיחקה באף משחק כל ביגור, על אף לחץ בלתי-מתון מצדי, ושיר נכנסה למשחק חצי במזל. אני אפילו לא בטוח שניתאי הספיק לשחק, אבל נראה לי שאותו לפחות ראיתי פעם אחת יוצא ממשחק.
5 מאוד נכון – כיוון שכמות ה"מסביב" היא נמוכה מאוד, מי שאוהב את ה"מסביב" לא ייהנה.
יש לציין ששחקנים חדשים, שמגיעים ממש לביגור הראשון שלהם, מאוד אוהבים את ה"מסביב" למיניהם. במיוחד את אווירת הקהילה, אבל גם את הפעילויות הקהילתיות.
באופן אישי, אני מגיע לביגור בשביל הפעילויות, קצת פחות מזה בשביל האנשים, ואדיש לכל דבר שקשור לקהילתיות.
תיקון קל: לא סתם מטרה – מטרה ומכשול לפניה. מטרה בלי מכשול משולה למכשול בלי עוור. סתם עומד שם ולא מעניין.
דימה – תיארת יופי של מטרה עם מכשול: להבין מה בדיוק הכוחות עושים (והמכשול הוא שזה די מורכב להבין את זה).