שני הרגעים החשובים ביותר במשחקי כנס הם ההתחלה והסוף. למרות, ואולי דווקא בגלל, אלה שני הרגעים שהכי קשה למנחים לשים לב אליהם ולשלוט בהם כראוי.

לגבי הראשון, אני מטיף לא מעט זמן:

שקר: ההתחלה של משחק כנס היא כשהמנחה סיים להסביר את הרקע וההקדמה, והתחיל את הסצנה הראשונה במשחק.
אמת: ההתחלה של משחק הכנס היא הרגע שבו המנחה (זה אתם!) מתחיל לעצב את חויית השחקנים מהמשחק. זו האינטראקציה הראשונה שלכם עם השחקנים. כשאתם יושבים עם השחקנים באותו החדר ומסדרים את הדפים שלכם "רגע לפני" – המשחק כבר התחיל. השחקנים כבר סופגים רשמים ראשוניים. רק שאתם עדיין לא שם כדי להנחות אותו. את ההכנות שלכם תעשו לפני. כשהשחקנים שם – אתם מנחים.
האמת המרה: היא שחויית השחקנים שלכם מהמשחק (ולפיכך תחילת המשחק עבורם) מתחילה  הרבה לפני. היא מתחילה (בתקווה) כשהם קוראים את הקדימון ומחליטים להירשם למשחק שלכם. או כשהם מופנים מהקופה למשחק הפנוי שיש עכשיו. כנראה שבאותו הרגע הם עדיין לא יודעים את זה (כי הם עוד לא החליטו לאן להירשם), ואתם וודאי שלא יודעים את זה (כי אתם בכלל לא שם) – אבל המשחק שלכם מתחיל שם.

לגבי הסיום של המשחק, קיבלתי לא מזמן הערה שגרמה לי להכות בכפי על מצחי ולכנות עצמי במגוון כינויי גנאי. למה? כי לא שמתי לב שהמלכודת שהזהרתי מפניה בתחילת המשחק, קיימת גם בסוף.

שקר: המשחק מסתיים כשמסתיימת סצנת הסיום.
אמת: המשחק מסתיים כשהשחקנים מסיימים לחוות אותו. כך שאם היה משחק מדהים, וסצנת סיום מהממת, ואז אתם שוקעים בכיסא באפיסת כוחות – ברכותיי. אוליי סיימתם את המשחק עבור עצמכם, אבל הוא עוד לא נגמר עבור השחקנים. הם עדיין חווים אותו. וההתנהגות שלכם כל עוד הם בחדר – נספגת לחויית המשחק שלהם.
האמת המרה: היא שאין לכם מושג מתי מסתיימת חויית המשחק לכל שחקן. כמו עם ההתחלה של המשחק שלכם, זה לא קורה ביחד. סביר להניח שזה קורה לכל שחקן בנפרד, אחרי שהוא יצא מהחדר. זה טוב, כי כל שחקן צריך לסגור את המשחק עם עצמו, כשנוח לו. זה רע, כי זה אומר שהשליטה שלכם יורדת כמעט לאפס.

אלה שני הרגעים החשובים ביותר במשחק שלכם. תתחילו את המשחק בקריאה נואשת "בואו לשחק אצלי אני מגניב!!!!", ותקבלו שחקנים שמגיבים בהתאם. תסיימו באי שביעות רצון ממשהו קטן, ותקבלו שחקנים שיוצאים ולא מבינים מה הם עשו לכם רע.

שני הרגעים החשובים ביותר במשחק שלנו מתרחשים באופן לא מסונכרן, לכל שחקן בנפרד. הם מתרחשים כשאנחנו לא נמצאים שם פיזית. אלה שני הרגעים שהכי קשה להנחות אותם. ואלה שני הרגעים שהכי חשוב להנחות אותם.

אנחנו לא מחליטים מתי מתחיל המשחק שלנו ומתי הוא מסתיים. אנחנו כן מחליטים מתי אנחנו מתחילים להנחות את המשחק, ומתי אנחנו מסיימים להנחות אותו.

בהצלחה.