אני יודע להתבטא, כרגע, בשלוש שפות: עברית, אנגלית וערבית. בשנים האחרונות עסקתי באינטנסיביות בתרגום ומחקר, שמדגימים בחדות פערי תקשורת ותרבות המשתקפים בשפה. לכן כשהתחלתי לרצות שוב להריץ, עד מהרה עלה הרעיון לנצל את זה במשחקי תפקידים.
התנגשות תרבויות לא חסרה בעולם שלנו, ובטח שלא בעולמות הפנטזיה והמד"ב, על גזעיהם הרבים. אז הנה לי הזדמנות לשקף פערים כאלה בצורה חזקה מאוד: עבור הדמויות, עברית תהיה שפת האם שלהם. אנגלית – שפה זרה אבל מוכרת (אולי לאחד השחקנים הסדר הזה יתהפך, אם יש לו רקע לשוני אחר מהבית). וערבית – שפה זרה ולא מוכרת, שהם יזהו בה כמה מילים, אבל לא באמת יבינו. אפשר לייצג עם זה עמים שונים, או כל מיני יצורים ממישורים אחרים או שפת קסם או אלף ואחד דברים אחרים.
הייתם רוצים לראות דבר כזה במשחק שלכם? הייתם רוצים שהמנחה ידבר אליכם לפעמים בשפה שאתם לא מבינים?
משחק בתיאוריה
כותבים על משחקי תפקידים
יצא לי להנחות בכנס משחק שמתרחש בקווקז. רק אחד השחקנים דיבר רוסית, וגם הוא בקושי. כשהנ"פסים דיברו ביניהם או סתם צעקו עליהם, דיברתי רוסית. היה נראה שזה עבד טוב.
החוויה של אנשים שמדברים עליך בשפה שאתה לא מבין או בקושי מבין מאוד מלחיצה, ומצוינת בשביל ליצור אווירה.
בטח!
זה מספיק מצחיק, מלחיץ וטראגי (לפעמים בבת אחת!) כשזה קורה בעולם האמיתי, אז על אחת כמה וכמה במ"ת.
אותי זה מעצבן כשמערבבים שפות, ואעדיף להמנע מזה כשאין הכרח.
למה זה מעצבן אותך?
דווקא החלק של "פערי תרבות לפי השפה" יותר מעניין אותי מאשר שמישהו ידבר מולי בג'יבריש.
לתת לעם מסויים מילים מוכרות אבל לא קשורות בשפה שלנו כפירושים שונים של אותה מילה יכול להדגיש פן מסויים בצורת החשיבה של תרבות ההיא בצורה סובטלית אבל מעניינת.
באמת למה זה מעצבן אותך, שחר?
והאם שחר הוא היחיד שלא אוהב את זה?
פסקי: אני חושב שניסיון לבטא פערי שפה על ידי יצירת שפה מלאכותית או שינוי שפה קיימת הוא דבר בעייתי מאוד. לא שזה לא ניתן לביצוע, פשוט קל מאוד לעשות את זה גרוע. לכן אני נמשך לשימוש בשפות אמיתיות ולא לשפות דמיוניות.
גם אני לא מחבב את העניין, ולו רק כי הוא לא הוגן כלפי השחקנים המאותגרים לשונית. יהיו שחקנים שיהיה להם הרבה יותר קל לקלוט מלאחרים, וזה לא תמיד יוצר את התוצאה הרצויה, בעיקר כשיש הבדל מהותי בין הידע של הדמות באלפית לבין הידע של השחקן באנגלית.
בנוגע לשינוי שפה קיימת: אני מציע לך לצפות בקטע מתוך משחק המחשב הקלאסי STARCONTOL 2, בשיחה עם גזע ה-"אורז". הדיאלוג איתם מדגיש בצורה מאוד יפה את הזרות שלהם, ונותן לך מושג כללי, אך לא מובן לחלוטין, על מי הם ומה הם רוצים ממך.
זה יכול להיות נחמד במצבים מסויימים, אבל די בעיתי.
קודם כל, פער הידע בשפה בין הדמויות והדב"שים לא בהכרח זהה לפער הידע בשפה בין השחקנים למנחה. אם אני רוצה להדגים שיחה של אורקים ומדבר ברוסית, זה נהיה בעיתי אם יש לי שחקנים מסויימים שיודעים רוסית ושחקנים אחרים שלא יודעים רוסית (אלא אם יש קורלציה מדויקת עם הדמויות שיודעות אורקית ואלה שלא יודעות אורית). חוץ מזה, זה לא באמת ישנה לאף אחד אם אנהל דיאלוג ארוך ברוסית שאף אחד לא מבין. סביר להניח שהשחקנים ישתעממו אחרי חמש שניות, ויגידו "נו יאללה, בואו נזוז".
היה לי משחק Don't Rest Your Head, שאחת הדמויות הייתה עולה מרוסיה שהבינה עברית ברמה יחסית נמוכה (אבל מספיקה כדי לתקשר). הייתה נקודה במשחק שאחד הדב"שים ניהל איתה שיחה קצרה ברוסית. אני אמרתי שתי מלים בתחילת השיחה ברוסית, ולאחר מכן אמרתי "שאר השיחה נערכת ברוסית" ועברתי לעברית. זאת על אף שהשחקן ששיחק את הילדה ידע רוסית – לא היה לי שום רצון ששאר השחקנים ישבו ויבהו בקיר (אם כולם בחדר היו יודעים רוסית יכול להיות שבאמת הייתי מנהל את השיחה ברוסית, אבל אחד השחקנים לא ידע רוסית, ולכן לא עשיתי זאת.) אז זה היה נחמד, לדעתי, ואני חושב שהשחקנים אהבו את ה"טאץ'", אבל זה היה גימיק מאוד נקודתי, לא משהו עמוק.
כן קורה לי לעתים קרובות שאני משחק בסלט של עברית ואנגלית. בדרך כלל אני מנחה בעברית ואומר משהו באנגלית אם הביטוי שאני חושב עליו הוא באנגלית ואני לא רוצה לחשוב על איך בדיוק לתרגם אותו. במשחק שאני משחק עם ערן אנחנו משחקים בסלט די רציני של אנגלית ועברית, אבל אני משתף פעולה פשוט כי כשמדברים אלי באנגלית אני נוטה לענות באנגלית. ממה זה התחיל צריך לשאול את שאר השחקנים.
נ.ב. יאי Star Control 2! 🙂
מעצבן אותי באוזן כשאני שומע שיחה בשפות מעורבות. לא קשור למ"ת.
לא יודע אם זה כל כך קשה, וגם לא צריך שפה מלאכותית שלמה.
מספיק להגיד לשחקן שהמילה בשפה של עם X ל"אמון" היא אותה מילה ל"נאיביות" כדי לתת לו מושג עם מה הוא הולך להתמודד.
יובהר שאני מתכוון בהכרח למצב בו הידע של השחקן בשפה תואם את זה של הדמות.
ושגם לי מציק אם נוצר "סלט" של שפות, אבל אני מדבר על שימוש מובחן בשפות "שלמות".
הדוגמה ההיא של האורז היא לדעתי דוגמה מעולה. כי אני חושב שהשימוש בשפה שם הוא בעיקר מגוחך, ולא מעניין. מאידך את אותה חוויה יכול מנחה שמשתמש בשפה זרה להעביר הרבה יותר טוב בעיניי. כל מי שטייל (בטיול לא-מאורגן) במדינה שאינה דוברת אנגלית (למשל תורכיה או צרפת) יעיד שהוא הצליח לתקשר – ברמה מסוימת – עם המקומיים. מדהים כמה שאפשר להבין משפת גוף, הבעות וכו'. משחק המחשב ההוא לא יכל לעשות את זה כי הוא ישן מדי, אבל מנחה יכול גם יכול. היתרון כאן של שפה זרה על פני ג'יבריש הוא העקביות, הוא הקלות שבשמירה על אחידות במצלול ובאוצר המילים ועל פרגמטיקה אחידה, הוא שהשחקנים יתחילו לקלוט מילים פה ושם (בטח ובטח בערבית שהיא שפה מאותה משפחה…), הוא שפערי התרגום לא יופיעו רק כשתיזכר שצריך ליצור כאלה, אלא באופן טבעי וקבוע.
יותם,
בעקרון אם אתה מצליח להגיע למצב שהידע של הדמויות (בשפה, במקרה זה) תואם לידע של השחקנים, אין לי ספק שאתה מוסיף הרבה לנופך של המשחק עם השפות הנוספות. עם זאת, עד כמה המצב המדויק הזה קורה? האם זה משהו שאפשר לבנות עליו לפני משחק? זה יכול להיות שימושי אם המבנה של קבוצה ספציפית ולמערכה ספציפית, אבל לא יותר מזה.
בנוסף, זה מתאים כמו כל אביזר שיכול להיות לך ש"בדיוק מתאים". יש לך קופסת פאזל סינית מגניבה שצריך לבנות\לפרק – זה מדהים אם אתה צריך משהו דומה במשחק, אחרת לא ממש. הדמויות נכנסות לאולם אופרה המציג את "אאידה" – יהיה מעולה אם יש לך דיסק עם המוסיקה זמין. שוב, מתאים בדיוק זה נהדר, אבל לא שימושי בהמון מקרים.
אני ממש לא מבין אותך–לפני המערכה, אתה בודק אילו שחקנים מכירים אילו שפות באיזו מידה. והם מכניסים את זה לרקע של הדמויות שלהם. זה לא מסובך במיוחד. זה גם לא נראה לי מגביל לשחקנים, כי נראה לי שידע בשפות הוא לעתים נדירות חלק מרכזי מהרעיון לדמות.
השאלה היתה "האם השחקנים יסכימו"–ולצערי התשובה היא שלא תמיד, ומסיבות שלא מאוד ברורות לי.