אני רוצה לחזור לאיור האחרון בפוסט על עולם דמויות ועלילה: 

התחלתי אותו עם התמונה הבאה:

וסיימתי כך: 

העולם, העלילה, הדמות והשה״מ מהאיור המקורי שינו מקום או צבע. אבל המילה ״שחקן״ נעלמה. לא הייתי צריך אותה יותר. שזה… מוזר? 

הדמות והשה״מ עברו לאותה רמה – למרחב המשחקי. המרחב המשחקי הוא מרחב חברתי ומרחב פרשנות. המקום בו ניתנת התשובה לשאלה מה הוא התפקיד שלי במסגרת המשחק. הדמות שלי או היותי ״שליט המבוך״ אלו זהויות שיש להן משמעות רק בהקשר של המשחק. אלו הפרסונות שלנו בפעילות הזאת. אם תרצו, אפשר היה להכליל אפילו קצת יותר, ולצייר כך: 

יש לנו שלוש דרכים לדבר על אנשים בהקשר של משחקי תפקידים. ראשית, יש אדם אמיתי. האדם חי לו בעולם, מסתובב, הולך בועט, שואג, מרגיש נושם ומדמם. זה ברור. בציור שלנו זה הצבע השחור. יש את האדם המדומיין, במרחב המדומיין. הדמות. הדמויות הן לא מה שחשוב במשחקי תפקידים, ולכן לא טרחתי לצייר אותן בתרשים – אבל מאוד ברור איפה הן מסתובבות. בצבע הכחול. במרחב המדומיין. מה שמשאיר לנו את הדבר השלישי – ״שחקן״. לכאורה הוא הדבר החשוב מבין השלושה – ״מה השחקנים״ עושים וכו׳. אבל הוא מאוד מאוד בעייתי. הנה, תראו: 

״בקטע השיא של הקרב כל השחקנים קמו מהכסאות שלהם מרוב מתח״

״מושיקו הוא אחלה בן אדם וחבר, אבל באמת שחקן מחורבן״

״השחקנים ימצאו את אבן החן האפלה וילחמו במינוטאור ששומר עליה״

ואני יכול להמשיך עוד, עד שמתחיל להתקבל הרושם שבכל פעם שבה אומרים ״שחקן״ צריך להבהיר למה בדיוק אנחנו מתכוונים. ולפעמים זה בכלל לא ברור בלי תוספות. הנה, למשל: 

"שחר הוא שחקן בקמפיין שלי"

למה אני בדיוק מתכוון? לפעמים אני מתכוון לאדם, לרגישויותיו ורגשותיו, לפעמים אני מתכוון לתפקיד החברתי שלו באינטראקציה החברתית שהיא הקמפיין ולפעמים אני מתכוון להיבטים של מרחב הפרשנות – המתווך בין האדם לדמות. בכל פעם שמישהו אומר "שחקן" אני צריך לעצור, ולשאול את עצמי לאיזו הוראה הכוונה הפעם. 

לכאורה, התשובה אמורה הייתה להיות פשוטה. אם ״האדם״ חי במרחב הפיזי, ו״הדמות״ במרחב המדומיין – הרי ש״השחקן״ היה צריך לגור במרחב שביניהם – המרחב המשחקי. אלא שהמרחב המשחקי הוא מאוד מאוד מסובך. יש את מרחב הפרשנות, ויש את המרחב החברתי. יש את המרחב שכולל את השעה שעוברת מהרגע שנפגשנו ועד שממש ״מתחילים לשחק״, ויש את התפקוד שלנו בקרבות, שיכול להיות שונה מאוד משאר המשחק. יכול להיות שיש המון שכבות נוספות בין האדם לבין הפרסונה המשחקית שלו, שלכולן אנחנו יכולים לקרוא ״שחקן״ בהקשר מסוים. 

זאת גם הסיבה שהשאלה החשובה ביותר במשחקי תפקידים, "מה השחקנים עושים" לא מובנת. כי לא ברור לאיזה מה"שחקנים" הכוונה. וברגע שמסתכלים על השאלה הזאת קצת לעומק מבינים מיד שמה שחשוב באמת הוא לא ה״שחקנים״ אלא ה״עושים״. אז, אם תרצו, לא צריך לדבר יותר על שחקנים. במקום זה נשאל ״מה היא הפעולה העיקרית של המשתתפים במשחק״. או ״מה היא הפעולה המשחקית המרכזית״. 

לפני כמה שנים הבנו את אותו הדבר על ״מנחה״. זאת מילה לא טובה, והיה צריך להפסיק להשתמש בה ולהתחיל לדבר על פעולות של הנחיה. במקרה של ״שחקנים״ העסק קצת יותר מסובך, כי אין רק סוג אחד של פעולות שבו אפשר להחליף את המילה הזאת. אבל אנחנו יכולים לדבר על האדם, או על הפרסונה, ועל פעולות. בכל פעם שבה אתם אומרים ״שחקנים״, לא לחלוטין ברור למי, בדיוק, אתם מתכוונים.