לכבוד החזרה שלי מפגרת כתיבה עקב הזאטוט החדש שנולד לי, אדבר על איך אפשר לשחק בתור הורה. אפילו יותר מאשר בדרך כלל, אני אסתמך על ניסיון האישי שלי. בהתאם, יכול להיות שהניסיון שלכם יהיה שונה, כיוון שכל המשפחות הן קצת שונות. אם יש לכם תובנות אחרות, אשמח לשמוע. המאמר הזה לא יתייחס לאיך משחקים עם ילדים (שלכם או אחרים), בעיקר בגלל שאין לי מספיק ניסיון לגבי זה בשביל לכתוב.

הדבר הכי חשוב בשביל לשחק כהורה הוא בן/בת זוג תומכים. אני נשוי לאשה נהדרת, ויש לי שני זאטוטים. זה חשוב בגלל שמתוך המצב הזה אני מדבר, ומצבים אחרים הם כנראה מאוד אחרים. באופן כללי לגדל ילדים לבד נראית לי משימה מאוד מאוד קשה, ואני יכול רק לשער שלשחק משחקי תפקידים במצב כזה יהיה קשה למדי. כשאני אומר "תומכים", אני מתכוון לזה שיפרגנו לכם את הזמן בשביל לשחק, ויסכימו לקחת על עצמם את האחריות לילדים באותו זמן. באופן כללי זה נראה לי רעיון טוב כשמגדלים ילדים שלכל אחד מההורים יהיה זמן לעצמו, אבל יכול להיות שנסיבות החיים לא יאפשרו את זה. בכל אופן, בלי תמיכה שכזו אי אפשר בכלל להתחיל לדבר על משחקי תפקידים.

הדבר השני שצריך לחשוב עליו הוא מסגרת זמן. אנחנו רגילים לזה שהלוגיסטיקה מכריעה אותנו, וגידול ילדים זה דבר שלוקח הרבה מאוד זמן. בהנחה שמה שאתם רוצים לעשות בזמן הפנוי שלכם זה משחקי תפקידים – מה שאינו ברור מאליו – אתם צריכים לברר כמה זמן פנוי יש לכם. כנראה שהתשובה תהיה "פחות", ויש כמה דרכים להתמודד עם זה.

הכי פשוט זה לשחק עם פחות קבוצות, במקרה שהייתם רגילים לשחק עם יותר מאחת. אפשר גם להוריד תדירות של מפגשים, לדוגמה מפעם בשבוע לפעם בשבועיים. עוד אפשרות היא לקצר את אורך המפגשים, מה שיאפשר לכם קצת יותר שעות שינה. ואם לא מסתדר לכם משחק קבוע, אפשר גם לשחק משחקים חד פעמיים. אפשר לשחק אותם בכנסים, או סתם בבית עם חברים.

בעיה לוגיסטית קשורה היא נושא המיקום. לפני שהיו לי ילדים המיקום היה בעיקר עניין של נוחות: למי קל לכולם להגיע ונוח לשחק אצלו. כשיש ילדים, נוספים שני שיקולים לעניין המיקום. אם מדובר בשעה שהילדים ישנים, להורה הרבה יותר נוח לארח כי אז הוא יכול להשגיח על הילדים בו זמנית. זה משחרר את ההורה השני, ומאפשר לזוג הורים שחקנים לשחק ביחד. אני משער שזה יכול להיות גם פתרון להורים יחידניים. חשוב לוודא שהילדים באמת ישנים היטב ולא יצטרכו אותכם הרבה, כי אחרת זה לא הוגן גם כלפי הילדים וגם כלפי החברים.

השיקול השני הוא במצב שבו הילדים לא ישנים – או שהם לא ישנים מספיק טוב בשביל שתוכלו לשחק בבית כשהם ישנים. במצב כזה אי אפשר לארח משחק וחייבים לשחק אצל מישהו אחר. כנראה שיהיה מישהו אחר שיכול  לארח, במיוחד אם יש הורים אחרים בקבוצה. אם אין מישהו שיכול לארח, וכולם רוצים לשחק אפשר להפגש במקום אחר. אפשר לשחק בפאב או בית קפה (תלוי כמה ציוד אתם צריכים בשביל לשחק), ויש גם את מרכז נקסוס שמארח משחקים.

הדבר האחרון שאני רוצה להתחייס אליו הוא מידת המחויבות שלכם למשחק. ברור שאם יש לכם ילד חולה מאוד, לא תבואו למשחק. אבל דברים שצצים ברגע באחרון קורים גם בלי קשר לילדים. אתם צריכים להחליט עם החברים שלכם אם אתם מסוגלים להתחייב במידה מספקת. דרך אחת להתמודד עם זה היא לבחור סוג משחק שבו לא נורא אם מישהו לא בא, ואז יש פחות לחץ בנושא.

אספקט אחר של מחויבות הוא כמות הזמן שאתם משקיעים בין המפגשים: בקריאת חומר, יצירת דמויות, הכנת המשחק (אם אתם מנחים), וכדומה. אם יש הרבה זמן בין מפגשים, זאת כנראה לא תהיה בעיה (וזאת יכולה להיות סיבה טובה לרווח מפגשים). אפשר גם להוריד את כמות הזמן שאתם משקיעים באופן מכוון: לשחק במקום להנחות, לשחק בשיטה שאתם כבר מכירים, לתת למישהו אחר לבנות לכם את הדמות, ועוד. הכי טוב זה אם תצליחו למצוא זמנים מתים בלו"ז שלכם ולעשות את הדברים האלה אז.