אני יובל. אני כמעט ולא מנחה. אני שחקנית, רולפליירית. ביקשתי לכתוב את הפוסט הזה כי הרגשתי שאין בבלוג מספיק התעסקות תיאורטית בנושאי גילום דמויות. הפוסט הזה נכתב משחקנית תפקידים אל שחקני תפקידים, ועומד לדון בשאלה של גילום דמות: לאילו דברים בסיסיים נדרש שחקן תפקידים בעת גילום דמות, בכל סוג של משחק, על מנת להיות "שחקן טוב".

לפני שנתחיל, אבקש מכם לעצום עיניים, להזכר בדמות שהכי נהנתם לגלם אי פעם, ולנסות לחשוב מה בדמות הזו הפך אותה לכל כך מהנה עבורכם.

בניית דמות

בנו דמויות שנוח לכם איתן. לכל שחקן הטייפקאסט שלו: כמה גוונים של דמויות שהוא יודע שהוא מגלם היטב. אלו יהיו דמויות שנוח לו להזדהות איתן, שהוא בונה באופן אמין ואיכותי, מהר ולעומק. דמויות שמתוכן קל ונוח לו להשפיע על עולם המשחק, על הסצנה, על הדינמיקה הקבוצתית, או על סיפור העלילה.

אני אבין שחקן שיחליט שהוא רוצה לנסות לגלם דמות רחוקה ממנו שנות אור – לפעמים יש לזה ערך. בין אם זה לשם העשרת הניסיון, בין אם זה לשם שיפור מיומנויות המשחק וגילום הדמות, או בין אם זה לשם הניסיון להזדהות עם אדם רחוק מאיתנו. אני פשוט חושבת שמשחקי תפקידים שולחניים הם לא סדנת תיאטרון ושהמטרות שלנו בשני סוגי הפעילות שונות – יצירת חוויה מסויימת במשחק תפקידים, אל מול שיפור יכולות משחק בסדנת תיאטרון.

אתן דוגמה: פגשתי פעם שחקן שהצטרף לקבוצה שהיתה זקוקה נואשות ל"טנק" (כלומר לדמות לוחם חזקה). השחקן בחר לשחק טנק קלאסי שנבנה להיות גס, טיפש ואגרסיבי. הבעיה היתה שהשחקן הזה הוא אחד האנשים הנעימים והאינטליגנטים שפגשתי בחיי, והפער בין הדמות שהיתה לו בראש לבין הדמות שהוא הצליח להביא לתוך המשחק היה מאוד בעייתי, וללא ספק פגע ביכולת שלו לתרום לחוויה המשחקית. כשפגשתי אותו שוב משחק חוקר עילאי ומתנשא בקבוצה אחרת, המשחק נראה שונה לחלוטין עבורו, ובזכותו עבור כולם, מכיוון שהוא שיחק דמות שנוח לו להיות יצירתי בתוכה. הוא לא היה צריך להתעכב על כניסה איטית לדפוסי החשיבה שלה, ויכל לנצל את דפוסי החשיבה שהוא רגיל לעבוד בהם כדי ליצור משחק טוב.

תנו לדמות גרעין יציב ואמין. לפעמים יעדיפו קבוצות לשחק משחקים שלא דורשים הכנה מראש (אל תשאלו אותי למה, יש שחקנים שאוהבים את זה). מבחינות מסויימות, לא להכין שום דבר מראש יכול להיות הדבר הנכון לעשות. הרי בפועל, לאירועים שקרו בתוך המשחק יש השפעה גדולה הרבה יותר על אופי הדמות מאשר האירועים שכתבתי בסיפור הרקע שלה. הבעיה היא שלפעמים היעדר מאפיינים ברורים עליהם אני מבססת את פיתוח הדמות גורם לה לאבד את תחושת המציאותיות שלה באופן שפוגע באיכות המשחק. לכן, הגיעו לסשן הראשון (או לסשן בניית הדמויות המשותפת) כאשר יש לכם איזשהו גרעין-לדמות שכבר חשבתם עליו, סביבו אפשר לבנות את הדמות.

מה מכיל אותו גרעין? התשובה היא שמעבר לשם ומראה חיצוני, הגרעין של הדמות יכול להכיל הרבה דברים שקשה להכניס לקטגוריה אחת. הרעיון הוא שהם מנחים את גילום הדמות, ונותנים לה ניצנים של קווי אופי שמשפיעים על בחירות שהיא בוחרת לאורך המשחק. אני מתחברת לשיטת בניית הדמויות הנהדרת שהציעה הילה, ומרחיבה:

• גרעין לדמות יכול להיות הנשק שלה. דמות שאחליט לבנות סביב גרזן כפול ודמות שאבנה סביב דוקרנים יהיו דמויות שונה, גם אם שתיהן נבנו באותה השיטה, עם אותו גזע ואותו מקצוע.
• דמות שפריט הציוד שתקבל יהיה נעלי עקב אדומות תהיה שונה מדמות שתקבל מגפי עור דרקון עם ניטים – וגם דמות שתקבל מגפי עור דרקון ישנות ובלויות עם ניטים היא לא אותה דמות שיש לה מגפי עור דרקון חדשות ומבריקות עם ניטים.
• גרעין יכול להיות תכונת אופי מנחה, למשל "מתנשא", "חמום מוח", "מנומס", או "אנוכי".
• גרעין יכול להיות קונפליקט ה"חלום הכי גדול" וה"פחד הכי גדול", למשל "הרצון למצוא אהבה" מול "הפחד מדחיה", או "הרצון להיות רועץ דרקונים מפורסם" מול "פחד מאש".

בלמים ואיזונים בין שחקני הקבוצה

כדי ליצור משחק טוב, לא מספיק שיהיו לנו דמויות מלאות ועגולות. אם זה כל היה מספיק, לא היינו צריכים לשחק משחקי תפקידים, ויכולנו פשוט לשבת בבית ולשקוע בדמויות המורכבות שיצרנו. אנחנו צריכים למצוא את המקום הנכון במשחק שאליו אנחנו יכולים "להבריג" אליו את הדמות שלנו. למשל, שחקן אתגרי שיגיע לקבוצה שאוהבת אתגר וטובה בו, אבל חשוב לה גם ליצור חווית "הו!" שתיזכר לנצח, ולא יתאמץ להתאים את עצמו לקבוצה ולהיכנס בעצמו לעולם הריגשי של המשחק, יהיה שחקן לא מתאים לקבוצה גם אם הוא גאון טקטי שלא מהעולם הזה.

דוגמה נוספת היא למשל אחת הדמויות הראשונות ששיחקתי, שנבנתה סביב החיפוש אחר אחיה האבוד. מבחינתי, כל קונספט הדמות סבב סביב אותו מסע חיפוש, אבל כשמצאתי את אחי האובד באמצע סשן, הקבוצה המשיכה הלאה בעלילה בלי להתעכב על האיחוד המשפחתי והסצינה לא הייתה מרגשת במיוחד. הבנתי שהיה כאן כשל, לא ברמת סיפור הרקע של הדמות שלי, אלא בהצלחה שלי לשדר את המשמעות הרגשית שלו כראוי לשאר הקבוצה.

דוגמה אחרונה שאתן היא מהמשחק ששיחקתי בתחרות ההנחיה האולימפית האחרונה, בה עשיתי בדיוק ההפך. בניתי דמות מורכבת מאד שמאד נהניתי לגלם, ורק בסוף המשחק השני שמתי לב שהייתי דומיננטית מדי והשתלטתי על המשחק. אם שיחקתי משחק תפקידים עמוק טוב, אבל על חשבון הזרקור של החברים שלי, בעצם פספסתי משהו מהותי במטרות שלשמן התכנסנו – בפועל הייתי שחקנית לא טובה.

לסיכום, כשאני נכנסת למשחק חדש, אני משתדלת למצוא את האיזון בין בניית דמות מורכבת שתעורר את היצירתיות שלי (ולא תגביל אותה או תהיה מציקה) בהתאם לסוג המשחק שאני עומדת לשחק (חד"פ חופשיטה? קמפיין מו"ד ארוך?), ובין התאמת הדמות לשאר השחקנים והדמויות בקבוצה ולדברים שהם היו רוצים למצוא במשחק שלהם.

אני מקווה שהצלחתי לגעת באותן נקודות שחשבתם עליהן בתחילת הפוסט, כאשר ביקשתי מכם לחשוב מה הדברים שהפכו את הדמות שלכם למוצלחת (ואם לא, מוזמנים לספר לי!). משחק חווייתי לכולם!