באחת מהמערכות שהרצתי רציתי שדמויות ימותו. לא רק באופן אפי ומגה-סיפורי, אלא פשוט בגלל שקרבות זה דבר קטלני, והתאים למשחק ההוא שדמות תמות בערך פעם בהרפתקאה. למזלי השיטה גם ככה הייתה קטלנית (אגדת חמש הטבעות), אז הייתי צריך רק להכין את השחקנים. מעבר לזה שאמרתי להם בפירוש שזה מה שיקרה, לפני תחילת המשחק ביקשתי מכולם שיכינו שתי דמויות: אחת שהם מתחילים איתה את המשחק, ואחת לגיבוי, אחרי שהראשונה תמות. המטרה של זה הייתה שהם לא יקשרו יותא מדי לדמויות ויתקשו לוותר עליהם כשהן ימותו. בפועל, בערך בחצי מההרפתקאות מתה דמות (כולל דמות שעשתה ספוקו), ורק דמות אחת הופיעה בכל המערכה.

כל ההכנה הזאת השאירה לי בעיה אחת לפתור: מה עושה שחקן שהדמות שלו מתה באמצע הרפתקאה? חוץ מלשבת בצד ולהשתעמם (לא אופציה), שני הפתרונות שאני מכיר הם 1) דמות ש"צצה" פתאום בלי שום הסבר (גרוע) או הסבר מצוץ (קצת פחות גרוע), או 2) לדאוג שתהיה שם כבר דמות נוספת מראש. כמו שאפשר לנחש, בחרתי בפתרון השני. מה שאמר ש*מישהו* יצטרך לשחק דמות נוספת.

לא רציתי שאחד השחקנים יעשה את זה – כי זה גם לא הוגן לשחקנים האחרים, וגם פוגע בהזדהות עם הדמות ה"ראשית" של השחקן. מה שהשאיר אותי. עכשיו, יש שני ארכיטיפים גרועים לדמות בחבורה שמשחק אותה המנחה: הפלקט וגנדלף. הפלקט – שזה מה שמנסיוני קורה לרוב – נמצא שם תמיד, אבל לא עושה כלום (אלא אם דמויות השחקנים אומרות לו לעשות). וזה עוד במקרה הטוב. במקרה הרע, שוכחים לחלוטין מקיומו, כי הוא עד כדי כך לא מעניין ולא עושה כלום. גנדלף, מהצד השני של הספקטרום, הוא דמות מנחה שהיא הרבה יותר חזקה מדמויות השחקנים – מכנית ו/ואו פוליטית. מבחינה מכנית זה גרוע בגלל שזה הופך את דמויות השחקנים ללא מגניבות. פוליטית זה גרוע כי אז גנדלף מקבל את ההחלטות עבור החבורה ומבצע הסללה גרועה. בכל מקרה, שימוש בגנדלף לוקח מהשחקנים את ההשפעה שלהם על המשחק. שחקנים נוטים לא לאהוב את גנדלף.

אז מה הפתרון שמצאתי? במצבים חברתיים בתוך החבורה שיחקתי את הדמות באופן מלא. אלה מצבים שבהם בכל מקרה המנחה לא עושה יותר מדי, אז זה נחמד כי יש מה לעשות. ואני גם נהנה ממשחק דמות. אם היו עוד דמויות, שיחקתי את דמות השחקן באופן מינימלי – מה שהתאים, כי גם ככה הייתה לי לפחות עוד דמות אחת לשחק, ואני לא בא למשחק תפקידים בשביל לדבר עם עצמי (והשחקנים לא באים בשביל לשמוע אותי מדבר עם עצמי). בקרבות שיחקתי את הדמות כמו AI לא חכם במיוחד. בין השאר, עשיתי את זה בגלל שאני לא אוהב לשבור את הראש בקרבות. אבל הסיבה העיקרית היא שלא רציתי לגנוב את הזרקור מהשחקנים, גם מבחינת זמן וגם מבחינת השפעה על המשחק. חוץ מזה, בתור מנחה אני מכיר את האויבים ולא יכול להשתמש בידע הזה בתור הדמות שאני משחק, וזאת הפרדה שקשה לעשות כשמשתדלים לנצח בקרב.

התוצאה הסופית הייתה די מוצלחת – דמות שחקן ללא שחקן שיש לה נוכחות קבועה ואישיות, ולא שוכחים אותה מצד אחד; אבל היא דרגה אחת פחות מדמויות השחקן האחרות ולא קובעת לשחקנים מה לעשות. וברגע שצריך, אחד השחקנים יכול לקבל אותה ולהמשיך לשחק אפילו שהדמות שלו נהרגה משוריקן מורעל.