אחד מהדברים שהכי חסרים לתחום תאוריית משחקי התפקידים בארץ זו חוויה משותפת. אין לנו משחקים שכולם שיחקו בהם. רוב העוסקים בדיון לא משחקים במודולים, ומעטים המשחקים שהרבה אנשים שיחקו בהם והם בעבר – בעמותה מפורסמים, נניח, סטלינגרד או וייטצ'אפל בלו, אבל מי שלא שיחק בהם כנראה כבר לא ישחק, ואזכור שמם הוא לא יותר ממחווה נוסטלגית היום – עוד מעטים פחות המשחקים שפורסמו, כך שאפשר לדון לפחות בכתיבה שלהם.

סיכומי הרצות, כמו סיכומי מערכות, זה לא משהו שקורה מחוץ לקהילות מצומצמות ומסוגרות יחסית. זו בעיה, מפני שבסופו של דבר, אם אני רוצה לדבר על חוויה שעברתי, הקהל היחיד שיבין לחלוטין את מה שאמרתי הוא כנראה מי ששיחק איתי באותה הרצה או באותה מערכה – ואלה כנראה כבר יודעים לא מעט ממה שאני מתכוון להגיד.

אני חושב שבלוג, בדגש על בלוג, לא על עיתון רשתי או אוסף מאמרים – מקום לכתיבה אישית יותר – הוא המקום לתקן את הבעיה הזו. כאן אפשר לכתוב על סיכומי משחקים, על הרצות מוצלחות ולא מוצלחות, ולספר לא רק מה התאוריה שעומדת מאחורי המשחק, אלא גם את הדבר הבסיסי יותר – איך המשחק עבר. אח"כ אפשר לקשר חזרה לסיכומי הרצה, ועל בסיסם לכתוב פיסת תאוריה נוקבת ומעניינת. בסופו של דבר, יש גבול כמה אפשר לדבר על תאוריה בלי לדבר על המעשה.

אני כותב את זה קצת פחות לקוראי הבלוג, למרות שגם לכם זה רלוונטי, ויותר לכותבים. אני הייתי שמח לראות כאן יותר סיכומי משחקים, בדיוק כמו שהייתי שמח לראות יותר אנשים מעלים משחקים שלהם לארכיון העמותה. אני חושב שבשיח העמותתי הכתיבה הולכת ומתרחקת משורשים משותפים, ולאט-לאט הופכת לפחות מובנת למי שבא מבחוץ. אם לא נבסס שפה וחוויה משותפת, נגיע לנקודה בה מה שכתוב כאן רלוונטי פחות או יותר רק לכותבים כאן.