הרשימה הזו התחילה במייל שקיבלתי :
"רציתי להתייעץ איתך בנוגע להיכן לחפש קמפיין קליל למתחילים ומבולבלים, איך היית מכניס אותם לתוך העולם הקסום של העולמות הקסומים וכל מיני דברים אחרים שעדיין לא חשבתי עליהם?"
אז…
10 מחשבות על להריץ משחק לשחקנים מתחילים
1. להתחיל בקטן
הם לא חייבים להיות בעולם המופלא של ביזריקון IV והם לא חייבים להיות ארבעת נבחרי האפוקליפסה. יותר פשוט להתחיל בקטן. הם ארבע נערים שעומדים בכניסה למבוך יחד עם ראש העיר שמודה להם על זה שהם כבר הסכימו לעזור לכפר.
2. מטרה ברורה וחדה
תני להם לדעת בדיוק מה הם רוצים להשיג ולמה. ראש העיר מסיים את נאומו במילים "ואנחנו מאמינים שתוכלו לפנות את הגובלנים מהמכרה כדי שאנשי העיירה יוכלו להתפרנס שוב בכבוד".
3. תכנני משהו בשביל כל אחד
תכנני מראש את המבוך ככה שיהיה משהו בשביל כל אחד מהדמויות להפגין את יכולותיו. אם יש גנב אז תהיה מלכודת שהוא יוכל לפרק, אם יש לוחם קודש אז תהיה דילמה מוסרית, אם יש דמות כריזמטית ארגני קבוצת גובלינים שמעוניינים לעשות משא ומתן. חשוב שכל אחד ירגיש מה הדמות שלו יכולה לעשות.
4. בני את הדמויות עם השחקנים
תוך כדי יצירת הדמויות – תני לשחקנים להרגיש שהדמויות האלו שייכות להם. תשאלי אותם שאלות מסביב ("מה בעצם לוחמי קודש אוכלים במקדש?") . אין תחליף להשקיע זמן עם השחקן ביצירת הדמות. זהו תהליך הלידה: זה נותן לשחקן תחושת שייכות ולך את ההזדמנות לתכנן היתקלויות שיעודדו את הדמויות להשתמש בכל היכולות שלהן.
5. KISS the plot
Keep It Simple & Stupid. אין טעם להכניס תהפוכות בעלילה במשחק ראשון. לא יותר מאשר משהו בסיסי כמו "כשאתם נכנסים לחדר אתם רואים את ראש העיר ששכר אתכם עומד לצד מנהיג הגובלינים ומקבל ממנו שק מטבעות".
6. מורה דרך \ יועץ
אני ממליץ בחום שיהיה לך דב"ש בקבוצה. מישהו שיותר מנוסה מהקבוצה ויעזור להם להתגבש או ייתן להם עצות. מרפא כלשהו זה בד"כ בחירה טובה כדי שיוכל לסייע לשאר הקבוצה. אפשר להכניס שחקן יותר מנוסה מהשאר בתפקיד אורח רק כדי לתת קצת עצה ודוגמה או פשוט לשחק אותו בעצמך. זה לא צריך יותר מסובך מאשר "ראש העיר מסיים את נאומו ומודה לכומר הכפר שהסכים להתלוות אליכם אל תוך מעמקי המכרה".
7. קל יותר להתמודד עם דברים מוכרים
בהתחלה כדאי שיהיו להם דמויות שמתבססות על ארכיטיפים מוכרים. "אני רוצה להיות אלף מגניב כמו הבחור הזה משר הטבעות!" או "אני רוצה להיות מסוגל להיעלם כמו הבחורה הזו מהארי פוטר!" קל יותר לאנשים לשחק תפקיד שהם כבר מכירים. כמו כן יהיה לכם יותר קל להתמודד עם מפלצות יותר מוכרות (גובלינים, טרולים…).
8. לא חייבים להתעכב על כל נקודה בחוקים
אין בעיה שהם יתחילו לשחק עם חוקים בסיסיים. זו תמיד טעות להתחיל את המשחק עם הסבר של חצי שעה על מה כן ומה לא מעורר התקפה מזדמנת. אני מאמין גדול במשפט: "משחק קודם כל משחקים, לא מסבירים".
9. אל תתני להם להתבלבל
אם הם לא מתקדמים – דחפי אותם קדימה. אחרי הכול התפקיד שליט המבוך הוא "To propel the game ever forward". אם הם סתם עומדים בחדר תכניסי אותם למצב שיחייב אותם להחליט החלטות. הדרך הכי פשוטה – שיתקפו אותם, קצת יותר מורכב – אישה זקנה רצה אליהם וצורחת שהגובלינים חטפו את התינוק שלה, יותר מורכב – הגובלינים מציעים לקבוצה פי שתיים מהגמול אם הם יוכלו לקחת את התינוק הקטן ובתמורה הם יעזבו את הכפר ולא יטרידו אותו.
10. הכנה להרפתקה הבאה
כל ההרפתקה צריכים להיגמר עם משהו שיגרום לשחקנים תחושת המשכיות להרפתקה הבאה: חרב קסומה שמתחננת שהשחקנים יעזרו לה למצוא את הנדן האבוד שלה, מפה למקדש אבוד או מכתב שימצא על גופות הגובלינים שמודיע ששאר החברים שלהם יגיעו עוד כמה ימים.
פוסט נחמד, אבל אני חושש שיש כאן שתי נקודות שצריכים להבהיר.
הראשונה היא כמובן שקיימת חלופה עברית לפועל propel the plot, והיא "לפרפל את העלילה" (ר' https://www.playintheory.com/?p=449).
הבעיה השניה היא שאני לא בטוח מי הם בדיוק אותם שחקנים חדשים. אני חושב שילדים צריכים היכרות שונה עם המדיום מאשר מתבגרים ומאשר מבוגרים. אני חושב שמשחק היכרות שמאוד יתאים לגיימרים של משחקי מחשב או לוח לא בהכרח יתאים לכותבי פאנפיק. משחק היכרות לחובבי פנטזיה מושבעים לא יהיה דומה למשחק היכרות שתעשה לאנשים שראו את הפרק של "המשרד" עם הלארפ ונורא התלהבו.
האם אתה חושב שהעצות שלך תקפות לגבי כל שחקן חדש, או רק לגבי קבוצות מסויימות?
הבעיה שלי היא שרוב מה שכתוב כאן, אם אתה מניח שהמתחילים שלך הם אנשים שכבר ראו קצת מהרקע בו אתה מריץ, בעיקר בא להקל על המנחה, לא על השחקנים.
אלון – תודה על המחמאה, לפרפל תמיד נשמע לי קצת בעייתי. אולי כי אני מאוד אוהב את המילה האנגלית to propel. כמו כן, אין לי ספק שיש התאמות שצריך לעשות לשחקנים שבאים עם ציפיות מסוימות (שחקן ששיחק WoW יהיה עם ציפיות אחרות ממישהו שראה את המשרד) אבל אני חושב שההתאמות צריכות להיות ברמת התוכן ולא ברמת המשחק עצמו (ברור שמשחק לילדים או מבוגרים ידרוש כללי שולחן שונים, זה נושא שלא נגעתי בו כי כל מדריך לשה"ם עוסק בו לעומק בצורה מאוד מוצלחת).
אני השתדלתי שכל העצות שפרסמתי פה יהיו נכונות לכל קבוצה של שחקנים חדשים בלי קשר לרקע של השחקנים (וחלק מהעצות כמו לדאוג שיהיה משהו עבור כל דמות או להקדיש תשומת לב לבניית הדמויות עם השחקנים נכונות לדעתי לכל קבוצה באשר היא).
שחר – כן, כמו שכתבתי בתחילת הפוסט הרשימה הזו נועדה לעזור למנחה ואני יוצא מההנחה שהשחקנים בעלי קצת חשיפה לרקע. כי למען האמת מי בימינו לא נחשף לכמעט כל סוג של setting? יש היום סרטים או סדרות טלויזיה על כל עולם מערכה ואני יוצא מנקודת ההנחה שאם השחקנים מעוניינים לשחק בעולם תוכן מסוים אז הם נחשפו אליו והתלהבו ממנו.
תודה על התגובות המוצלחות,
אורי.
פוסט נחמד מאוד והכל, אבל אני מתנגד לטיפ מספר 6 נחרצות.
אחד הדברים היותר מעצבנים שקראו לי במהלך קמפיינים הוא הדב"ש הכל יכול כביכול, שמציל תמיד את החבורה ברגע האחרון, או הדב"ש הכמעט כל יכול שמצטרף אל הקבוצה ומצליח להרוג שלושה אורקים בזמן ששאר החבורה הורגת אחד ביחד, וכו' וכו'.
זה אולי נורא מגניב בהתחלה אבל זה נמאס מהר… מאוד.
אין ספק שהדב"ש שכל מטרתו להציל את הקבוצה הוא דבר שנמאס, אבל אני חייב להזכירך שמדובר על "איך להריץ משחק לשחקנים מתחילים ". ועם כמה שהטריק הזה מאוס הוא מאוד יעיל כדי לקדם את הקבוצה ולמנוע מוות המוני של דמויות.
אפשר תמיד להחליף את טיפ 6 בדיבור מטא-משחקי, או "רשת הבטחון" (מונח ששאלתי מפרנויה).
לפני ששחקן עושה משהו מטופש, עצור אותו ושאל אותו. "אתה בטוח שאתה רוצה להדליק גפרור כדי לראות מה פולט את הריח החריף של גז הבישול?". אם השחקנים מבולבלים וחסרי כיוון, דבר איתם. "אתם זוכרים מה המשימה שלכם? ראיתם משהו שיכול לעזור לכם? מה מפריע לכם להתקדם הלאה? מה אתם הולכים לעשות בקשר לזה?". הדב"ש-מדריך גם לי נראה קצת מאולץ, אלא אם אתה מאותם אנשים שמתנגדים לכל דיבור מטא-משחקי באשר הוא.
אז למה לא פשוט לא לשים את הקבוצה בסיטואציות בהן הן לא ינצלו בלי התערבות חיצונית?
פינגבאק: משחק בתיאוריה » איך אני מנחה למתחילים