שלום לך, שיטה יקרה. מרחוק – את נראית נחמדה. עדכנית, אופנתית, קורצת. אבל לפני שאנחנו קופצים למים הרדודים של מערכת יחסים מחייבת – או אפילו למשהו קצר – חשבתי לעשות תיאום ציפיות קטן. את יודעת, למנוע אי הבנות בעתיד.
אז שיטה יקרה, ראשית כל – היי אלגנטית. אנא ממך. אם את מדברת על משהו, עשי זאת ללא שטויות מיותרות. על התער של אוקהם שמעת? אם לא – תתעדכני. אם את נוקטת בפתרונות מורכבים – אני רוצה שתהיה לזה סיבה מאוד מאוד טובה. אלגנטיות אינה פשטות. אלגנטיות גם אינה תחכום רק כי הוא אופנתי עכשיו. ובניגוד למה שאולי מספרים לך באוניברסיטת תל אביב, אלגנטיות, כמו אסתטיקה, היא לא "יחסית" או "סובייקטיבית". בטח שלא כששנינו באים מאותה הציויליזציה.
אפרופו – אם את כבר אלגנטית, תהיי גם אסתטית. טוב?
שיטה יקרה, היי עקבית. ואני לא מדבר רק על החוקים הקטנים שאת מקפידה לציין במפורש. אני לא רוצה לגלות באמצע מערכת היחסים שלנו שיש לך "רק כמה יוצאי דופן קטנים" שכדי לזכור אותם אני צריך מוח של אישה. כל מה שאת עושה, צריך להיות חלק מאותו השלם. למען הבהירות, לתקוע על עצמך כובע אופנתי עם ערימות של קוביות עליו רק במקום אחד לא הופך את זה להגיוני פשוט "כי כובע". סבבה?
אבל אני גם רוצה שתפתיעי אותי. כן, יש הבדל בין הפתעה לחוסר עקביות, וגם הוא, כמו שודאי ניחשת, לא "יחסי" לא "נרטיב" ולא בטיח. אם גם את ההבדל הזה עוד לא למדת – ובכן, צאי ולמדי. ואת זה לא אני אמרתי. חכמים מתים אמרו את זה.
שיטה יקרה, לפעמים את תרצי שאני אעשה כל מיני דברים. שאתנהג בצורה מסויימת, שאעשה דברים ספציפיים, או אפילו שאשתנה תוך כדי. זה הגיוני. ככה אתן עובדות. גם לכן יש דרישות, וזה חשוב. אבל אל תגידי לי מה את רוצה שאני אעשה. זה די הורס את כל הקטע הזה של ה"משחק" בינינו. תגרמי לי לעשות את מה שאת רוצה שאני אעשה. אל תגידי לי "אני אוהבת דמויות עם כוח שמשחית אותן לאט לאט". תגרמי לי לעשות דמויות כאלה. אל תגידי לי "בקטע הזה צריך לעבוד לאט ובעדינות". תגרמי לי לעשות את זה. אם את עוד לא יודעת איך, כנראה שאת לא באמת שיטה בשלה, אלא עדיין רק ילדה קטנה שעשו אותה בשבועיים חפוזים במוטל.
שיטה יקרה, אנא, עוררי את הדמיון שלי. דגדגי אותו, תני לי על מה לפנטז בלילה. אל תמצצי אותו כמו עלוקה. אני יודע שיש לי דמיון. בגלל זה אנחנו יכולים להסתדר, את ואני. לזרוק כמה דברים חצי אפויים באוויר ולבנות את הקשר שלנו על זה שאני אשלים את החסר בעצמי… ובכן… אלתורים זולים על בסיס איזה סרט מפוקפק אני יודע לבד, תודה.
לבסוף, שיטה יקרה, יכול להיות שאת בקטע של סטוצים חד פעמיים, ולא דברים מחייבים וארוכי טווח. אני מבין את זה, וזה לגיטימי. אבל דעי לך, שאני ארצה לשחק איתך יותר מפעם אחת. ואני רוצה שבכל פעם זה יהיה אחרת. לא, לא כי אני (או החברים שאביא) נגיע עם רעיונות חדשים. זוכרת את עניין גירוי הדמיון? אני לא רוצה שהגיוון שלי כשאני איתך יהיה תלוי בדבר האחרון שראיתי בטלויזיה. את יודעת מה מראים שם היום? תת רמה. אני רוצה שאת תהיי מספיק מגוונת בעצמך. ולא, לעשות את אותו הדבר בבגדים אחרים ולהגיד בסוף "אולה!" זה לא באמת גיוון. רק שנהיה סגורים על הנקודה הזאת.
את חושבת שהדרישות שלי מוגזמות? שמערכות יחסים כמו שאני מחפש יצאו מהאופנה באמריקה? זכותך. אני רק יכול להגיד לך שכבר פגשתי אחת או שתיים שעמדו בכולן.
והפעם במשחק בתאוריה – ארוטיקה!
חביב ביותר, אני אוהב את סגנון הכתיבה שלך…
סתם מתוך עניין מי הן אותן שיטות?
מיכאל, אני מסרב להאמין שאתה לא חובב אינדי מושבע. הפוסט שלך מנסח בשפה חלקלקה להדאיג את הPower19 של מעצבי המשחקים בכור המצרף, או את הצהרת העקרונות של וינסנט בייקר.
גם אני אשמח לדעת מי הם אותם משחקים שאפשר לשחק אותם כמה פעמים RAW ולקבל משחק אחר כל פעם.
מסכים.
אם כי אין לי בעיה גם עם משחקים שאין בהם הרבה מה לשחק יותר מכמה פעמים בודדות, או אפילו פעם אחת, כי אפשר לראות שהרבה משחקים די מטשטשים את ההבדל בין שיטה שמתאימה להרבה משחקים לבין הרפתקאה עם מכאניקה מותאמת. בתור דומא קיצונית, Lady Blackbird.
כמה דוגמאות שקפצו לי לראש בלי לחשוב יותר מידי:
V:TM
מו"ד קופסאות
פראנויה
נוביליס
רולמסטר
אז יש לנו פער במה שאמנחנו מגדירים כ"משחק שונה". Fair enough.
לא באמת. פראנויה התגנבה לרשימה שלי בטעות, ומו"ד קופסאות נמצאת שם רק מנקודת מבטו של ילד בן 10.
ממ, אז ללא פראנויה ומו"ד קופסאות, נשארנו עם V:TM, נוביליס ורולמאסטר.
את נוביליס אני לא ממש מכיר, אז לא אשפוט.
V:TM עושה משחקים שונים פשוט כי הוא כמה משחקים לא קשורים בתוך משחק אחד, כאשר כל אחד מהם בנפרד לא מבוצע מי יודע מה טוב מכאנית.
ורולמאסטר… מאפשר הרבה דברים רק מעצם הגנריות שבו. לפי השיקול הזה, GURPS ו-HERO מאפשרים עוד יותר משחקים "שונים". אבל ההרגשה המכאנית שלהם עדיין תהיה אותו הדבר – כל השוני בהם יוכנס דרך המנחה ו"מעל הראש" של המכאניקה (מה שאומר שהמכאניקה לא עוזרת לגוון). כמעט כל משחק אפשר להפוך לגנרי בכח, זה לא הופך אותו למגוון יותר. אם להמשיך את זה לוגית, חופשיטה היא השיטה המגוונת בעולם! 🙂
נופ, עדיין לא שם. וגם HERO ו GURPS נותנים את אותו משחק בדיוק, מבחינתי, עד כדי תפאורה\תחפושות.
+1!
מיכאל, פסקי- אתם לוקחים בחשבון את המודולריות של שיטה כמו GURPS?
אני בהחלט חושב שאפשר לקבל תוצאות שונות בעזרת שימוש בקבוצות שונות של חוקי השיטה, אפילו באותו ז'אנר.
עיון ב GURPS space או GURPS fantasy מבהיר את זה יופי, לדעתי.
המודולריות שלהן באה כשינוי תפאורה ותו לא – היא לא באמת משנה את המשחק. הדמויות הן אותן דמויות, רק עם שמות אחרים למיומנויות ולקסמים. זה לא משחק אחר, זה תחפושת אחרת.
http://nodwick.humor.gamespy.com/ffn/index.php?date=2001-11-29
נה, מיכאל, קשה לקרוא להוספת\הסרת חוקי תנועה בחלל או מהלכים מיוחדים לאמנויות לחימה מודולריות שמשמעותית משנה את המשחק.
אם הייתי צריך לבחור שיטה באמת מודולרית, הייתי הולך על עולם האפילה – בהסרה וחיבור של חלקים קבועים, משנים את המשחק בצורה מאוד משמעותית.
לא ברור לי למה אתם מתמקדים בשינוי ההרגשה המכנית של המשחק. בעיניי, היכולת של השיטה לתת לי משהו קטן שישנה את הסיפורים שאני משחק, חשובה הרבה יותר. וגם אם מערבון ואופרת חלל ייראו אותו הדבר מבחינת השיטה, הרי שאלה יהיו שני סיפורים שונים לחלוטין, עם נושאים שונים, מוטיבים שונים ומוקדים שונים.
עכשיו אני ממש סקרן. מה זה המשהו הקטן והלא מכאני הזה כפי שהוא בא לידי ביטוי ברולמסטר, נניח?
שחר: איזה מיכאל?
גורודין: האם ה*שיטה* היא באמת מה שנותן לך לשנות את הסיפור? אני יכול לשחק משחק אימה אפל וקומדיה רומנטית קלילה, שניהם באותה השיטה. אבל אלה שני סוגי משחקים שדורשים דברים שונים לחלוטין מהמכאניקה. מכאניקה שמעודדת משחקי אמה ויוצרת אווירה אפילה ומפחידה ככל הנראה לא תעזור ליצור אווירה של קומדיה רומנטית. אז או שיש בשיטה חוקים *גם* לאימה ו*גם* לקומדיה רומנטית (ואז אלה פשוט שני משחקים בתוך אחד, כי בכל משחק ספציפי אני לא אשתמש בחלק מהחוקים), או שהמשחק לא מספק חוקים לאף אחד מהם (ואז זה לא נקרא שהשיטה מאפשרת גיוון).
וחוץ מזה, כמו שכבר אמרתי קודם, הדבר החשוב ביותר ששיטה צריכה לעשות זה קודם כל לעשות משהו *אחד* טוב. אחרי שהצלחנו לעשות את זה אפשר לעבור ללעשות כמה דברים שונים טוב, אם רוצים.
אין לי כוח להסביר בכתב. בואו לפאנל ואני אסביר הכל.
"יש לי הוכחה מצויינת, אבל תיבת התגובה צרה מלכהיל אותה."
חלקנו עובדים בחמישי. אני אצטרך לבקש סיכום ממישהו שהיה שם.
בכיין. אני אתן לך הקדמה.
יש גיוון מכני. להרגיש שהחוקים עובדים אחרת.
יש גיוון ז'אנרי. להרגיש שהז'אנר שונה.
לא עליהם אני מדבר.
תודה, עכשיו אני לא מרגיש שאני מפסיד משהו מהפאנל בביגור. יצא לי כל העניין ממנו סופית.
חכה חכה, עוד לא שמעת אותי נכנס פרונטלית במשחק ניאנדרטלי.