ביום האחרון של 2008 שלחתי מייל למגוון רחב מחברי, בו אני מגיש להם pitch על גיבורי על ומציע להם לשחק בוואן-טיימר שאני אתכנן, אפילו אצור את הדמויות מראש, הכל יהיה מוכן רק בואו ותשחקו כי ממש בא לי להריץ כזה. כדי להצדיק את מידת ההשקעה שציפיתי מהם, בכניסה לאווירה מסוימת פרי הנחייתי, נאלצתי להוכיח תחילה שאני מוכן להשקיע בעצמי וכך להוכיח להם שזה יהיה מוצלח. רציתי להביא כבר דמויות מוכנות, רקע מגובש, ואווירה שרק צריך להוציא מהקופסא ולשאוף. מינימום מחויבות והכנה מראש מצידם.
זה דרש מקסימום מחויבות והכנה מראש ממני, אז ישבתי וחשבתי, ומצאתי שאלו היו שתי הנקודות הבולטות סביבן נאלצתי לחשוב:
1. אני רוצה גיבורי על כמו אקס-מן, שנות התשעים כזה, בלי דיקונסטרוקציה ובלי שום שטות שכזו. אני רוצה גיבורי על, כאלה שעפים, ומעיפים מכוניות, ומתמודדים עם נבלים מרושעים, ועוברים אחורה בזמן כדי להציל את העתיד ושומרים על כדור הארץ מפני חרקים מהחלל! (ואז הוואן טיימר הבא יהיה דיקונסטרוקציה או משהו נהדר שכזה)
2. אני רוצה שהוא יתרחש בסביבה מוכרת, כדי שיהיה קל להתחבר אליו ולהרגיש שזה "שלנו", ולא "של ארה"ב".
שני הדברים האלו מתנגשים. למעשה, למיטב הבנתי, יש קונצנזוס שלא ניתן לשחק גיבורי על בארץ, בגלל שגיבורי על בטייטס זה משהו מאוד אמריקאי, שמאוד לא שייך לכאן (אם לצטט את אלקין, מהת'רד הזה). לפני כמה שנים הייתי מסכים איתו לגמרי, ונהנתי להיחשף לכמה שיותר נסיונות להתגבר על המכשול הזה, שראיתי כבלתי עביר. האמנתי שחייבים למצוא דרך אחרת לעשות את זה, כי בישראל, גיבורי על רגילים לא יכולים לעבוד.
בדרך כלל עוקפים את הבעיה, למשל בקומיקסים של אורי פינק, ממציא סופר שלומפר. פינק, כמוני, מאוד רוצה לראות גיבור על בסביבה ישראלית, ובסופר שלומפר הוא ניגש לכך בהומור, ובקומיקסים רבים צוחק על חוסר היעילות או הצורך של גיבורי על קלאסיים בסביבה ישראלית. בקומיקס "פרופיל 107" הוא ושני יוצרים נוספים נוקטים בגישה ההפוכה, הצינית, שגם היא עוקפת את הז'אנר המוכר, אך הפעם בדרך לחשיכה קודרת של אפלוליות אפלה.
אבל אני לא רוצה לעקוף את הז'אנר, אני רוצה אותו ממש.
"איך תעשה גיבורי על בטייטס בארץ? זה אדיוטי", אומר דודי. דודי הוא החבר הדמיוני הביקורתי שלי, לצרכי הכתבה הזו. "בארץ, שכל מה שמדברים עליו זה פוליטיקה וביבי, ופיגועים, ועיצומים ברשויות, וכו'."
רגע, אני עוצר את דודי. ובארה"ב על מה מדברים? על דמוקרטים מול רפולביקנים, על תוכנית ההבראה של השוק, על אובמה ועל עירק, על כל הדברים האלו גם. ואף אחד מהדברים האלו לא מופיע בקומיקסים. במקום זאת, יש להם SHIELD, ושני בניינים עצומים באמצע ניו-יורק שלא באמת קיימים, ומלחמות עולם ופלישות חייזרים וערים שלמות נמחקות מדי פעם.
ההבנה ירדה עלי לפתע: אקס-מן לא מתרחש בארה"ב, הוא מתרחש ביעני-ארה"ב. למה אנחנו מצפים שמשחק גיבורי על ישראלי יתרחש בישראל? הוא צריך להתרחש ביעני-ישראל, שבה יש מספיק מקום בשביל כל השטויות האלו.
"אוקי," אומר דודי, "אבל מה לגבי הגודל? אנחנו ארץ זעירה, ואף חייזר כובש לא ינחת דווקא כאן. אנחנו גם לא חשובים מספיק, אף מגנטו לא ירצה לחטוף דווקא את שמעון פרס, כשהוא יכול לחטוף את אובמה."
זהו זה, היתרון היחיד של ארה"ב על ישראל הוא גודל וחשיבות – בארה"ב, קל לדמיין שקורים דברים באיזו "גותהם", כי המדינה כל כך גדולה, שאולי יש כזאת עיר איפשהו. בישראל, אף נבל שפוי בדעתו לא יאיים על דימונה. היא קטנה ולאף אחד לא איכפת.
כל מה שישראל צריכה זה להיות גדולה וחשובה מספיק, כדי שנוכל לסספנד את המחשבה שלמישהו איכפת ממה שקורה כאן. ובכן, אם בכל מקרה משחקים בישראל חלופית, פשוט נדאג שתהיה גדולה וחשובה מספיק. נמציא לכך סיבות. אומנם ידרש גם הסיספונד הרגיל של עולם מוטרף בסגנון גיבורי על, אבל זה מה שנדרש גם לגבי ארה"ב.
בפוסט הבא אציג את הישראל האלטרנטיבית שיצרתי עבור המשחק, ואת הדמויות והנבלים – שהיוו בעיה קשה בפני עצמה.
נבלים, למען השם.
כל הכתבה הזו, *וזאת* הנקודה הראויה להתייחסות?
יש לי את אותה בעיה בדיוק כשאני צריך לקבל פנטזיה\אימה אורבנית בישראל. אני לא מסוגל לזה.
"אנשי זאב בתל אביב? כת בקיבוץ עינת? על מי אתה חושב שאתה עובד?"
אני לא יודע מה בנוגע לאנשי זאב וערפדים, אבל כתות יכולות מאוד בקלות להשתלב במשחק ישראלי מודרני. מה שחשוב הוא המראה החיצוני של הכת: רוב כתות הקת'ולו למיניהן הן בהשראת "הבונים החופשיים": חבורת בורגנים מהוגנים למראית עין שלובשים גלימות קטיפה ארוכות, מדליקים נרות שחורים ומהמהמים מזמורים לאלים מצריים עתיקים.
נכון שלבונים החופשיים יש והיתה נוכחות בארץ הקודש, אבל הכתות הפופולאריות יותר הן כתות שאנטי וניו-אייג' למיניהן: הן כוללות בעיקר אנשים פחות נורמטיביים, שהכת היא המרכיב העיקרי בזהות שלהם, שמהתלכים בבגדים לבנים רחבים, עושים מדיטציה ומתופפים על דרבוקות. אתה יכול למצוא השראה במידע על כתות שפעילות בארץ כאן:
http://www.infokatot.com/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=357571
http://www.katot.org/KtPag_Articles.asp
ואם אתה רוצה גם עדויות וידאו, תבדוק את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=51mduj2tKIw
כאילו, באמת – אנשים שקוראים לעצמם "לוחמי האור" ורוקדים במעגל במבנה תעשייתי נטוש בעיר העתיקה של באר-שבע? זה לא ברור לכל בר-דעת שהם מזמנים איזו תפלצת בין-מימדית?
* ישראל דווקא מאוד חשובה מבחינה דתית, היסטורית ופוליטיקה בינלאומי. תחשבו על נבלים שחוזרים אחרוה בזמן כדי להרוג את ישו התינוק, או שמנסים לפוצץ את הכותל או מנסים לגנוב את האוצרות של הבאהאיים.
*בקשר ל-"ישראל אלטרנטיבית" – הסדרה 'תמרות עשן' הצליחה לעשות זאת די טוב.
זה לא אותו דבר איכשהו. הלוואי ויכולתי להסביר (גם לעצמי) למה.
וואי רעיון משמ מגניב.
פתרת את רוב הבעיות כאן.
רק העיב היא שאנחנו חושבים אחרת קצת מרוב העולם. בגלל זה "רק" גיבורי על לא יתאים לדמויות ישראליות.
גם באלטרנטיביות ישראל, עצם זה שהכמרים יוחלפו ברבנים כבר משנה את כל התתפיסה.
זה קשה מאוד.
הסדרה חצוייה נסתה לעשות את זה. לא ממש בהצלחה.
אולי זה בגלל התקציב הגרוע, ואולי בגלל שחבורה של אנשים רודפים אחר ערפד עם M-16 לא מצטייר טוב בתמונה הישראלית. ועוד באמריקה, אשכרה יש סיכוי שזה יקרה בלי שאף אחד יגיד כלום
זה לא ברור למה זה לא אותו הדבר? אחד מתרחש במקום דמוי אמריקה, והשני במקום דמוי ישראל. זה לא אותו הדבר כי (הפתעה) אמריקה וישראל זה לא אותו הדבר. ולא רק זה, אלא שבאחד מהם אתה גר (ולפיכך בשבילך הוא היום-יומי והמוכר) ואת השני אתה רואה בעיקר בסרטים (ולפיכך הוא בשבילך השונה והגדול מהחיים).
גם משחק פנטזיה אורבנית שמתרחש בניו-יורק לא ירגיש כמו משחק פנטזיה אורבנית שמתרחש בבאר-שבע. אתה לא מצליח להבין למהכי אתה מחפש את הסיבה מתחת לבלטות במקום מתחת לפנס הרחוב.
הניסיון שלי הראה, אגב, שפנטזיה אורבנית זה משהו שמשתלב מאד בקלות בישראל, ועשיתי את זה די הרבה. גיבורי על זה באמת קצת יותר מסובך, אבל זה עניין של לשחק על חוזקים מתאימים בישראל – אקס-מן מעגן את הסופר-גיבורים בתרבות האמריקאית באמצעות הדגשת האופי שלהם כמיעוט מוזנח שדופקים כל הזמן. כשהרצתי קמפיין סופר גיבורים בישראל, שילבתי אותם בתרבות שלנו: צה"ל מתלהב מהם ומשתמש בהם; משרד החוץ כל הזמן אומר "יש יותר פנומים יהודיים מאשר פנומים מכל לאום אחר!" (sic); יש להם מפלגה; העיתונים היומיים תוקפים אותם בלי סיבה טובה אם יש יום חלש; הנבלים הראשיים התרכזו ב"מדינת אויב" פיקטיבית שדיברו עליה כמו שאנחנו מדברים על איראן כיום; וכו' וכו'.
הסיבה שאני אומר שזה פחות טבעי מאשר פנטזיה אורבנית היא בגלל שסופר-גיבורים בכל מקרה עוברים לקנה מידה גדול יותר די מהר. הרצתי משחק לסופר-גיבורים ברמת אקס-מן פלוס, והאקס-מן נמצאים, רוב הזמן, בטיולים ביבשות/מדינות/גלקסיות אחרות. משחק פנטזיה מודרנית הוא בדרך כלל ברמה קצת יותר נמוכה, ולכן יש קשר ישיר ואישי למיקום (וכך אנשים התרגלו לחוזה שנמצא בליפתא בירושלים, לשוטר ממגרש הרוסים שלא מסתדר על דברים על טבעיים, לאלים הבבליים שמתחזים למוכרים בשוק, וכן הלאה). זה מתקשר ישירות לכמה יש תחושת מקומיות וכמה זה עובד.
אז זה לא אותו דבר כי זה לא אותו דבר?
tautology for the win!
באשר לתוכן הכתבה – להשתחרר מעט מהמציאות בהחלט נראה כמו הכיוון הנכון, בדיוק כמו שמשחק היסטורי צריך להשתחרר מעט מכבלי ההיסטוריה כדי להיות מעניין.
הבעיה שאני רואה כאן היא לא בהכרח הגודל או המרכזיות – אין באמת הבדל מהותי בין מטרופוליס וגותהאם לבין ניו-יורק דמיונית, ולא קשה לי לדמיין את ספיידרמן מטפס על מגדלי עזריאלי. הבעיה היא בכך שסופר-גיבורים קלאסיים הם ביטויים של ערכים בתרבות האמריקאית שלא בהכרח תקפים גם בתרבות הישראלית – אינדיבידואליזם קיצוני, שאיפה למצויינות אישית, אמונה עיקשת ברצון חופשי, תפיסה אוניברסלית של צדק ועוד כל מיני. אז נכון, בארה"ב מדברים על אובמה ועל ביטוח בריאות בזמן שאצלנו מדברים על ביבי ועל השטחים, אבל בארצות-הברית גם משבחים ללא-עוררין יוזמות של אנשים פרטיים לתפוס פדופילים ברשת בעוד שאצלינו יוזמות שכאלה נתונות לביקורת משפטית חריפה; בארצות הברית מדברים על עבריינים כ-Career Criminals ו-Sexual Predators בזמן שאצלינו יש יותר דיבורים על "אוכלוסיות מוחלשות" ו"נוער במצוקה"; בארצות-הברית הזכות לשאת נשק כדי להגן על עצמך מעוגנת בחוקה, בעוד שאצלנו "חוק דרומי" עדיין נחשב לחידוש שנוי במחלוקת.
את ההבדלים האלה אפשר לראות כך: החברה האמריקאית מכירה בקיומם של "אנשים רעים" ובזכותם של אזרחים להגן על עצמם ועל היקרים להם מפני פשיעה, בעוד שהחברה הישראלית רואה את הפשיעה כתוצר של תהליכים חברתיים, ולכן הדרך להתגונן מפניה היא לא לאפשר לבורגנים נושאי-נשק לטבוח בפורצים, אלא להציע טיפול חברתי גורף באמצעות מנגוננים ממשלתיים של שיטור מחד ורווחה מאידך.
בעולם הספרותי שנוצר על בסיס ערכים אמריקנים קל לשלב עלילות סופר-גיבורים רגילות, עם נבלים מרשעים וגיבורים צודקים שנלחמים בהם. עולם הערכים הישראלי לא כל כך מאפשרי, לעניות דעתי, את חופש הפעולה הזה לאינדיבידואל רודף-צדק.
נכון, בערכים האמריקאיים הליברליים של המאה ה-19 ובערכים הארץ-ישראליים הקולקטיביסטיים של שנות ה-30 חלה לא מעט שחיקה, אבל עדיין מדובר במערכות ערכים שונות. החשש שלי ממשחק סופר-גיבורים ישראלי הוא לא שהוא לא יהיה אמין – אם אתה מושיב קבוצה של חובבי מעופפים-בטייטס סביב אותו שולחן מ"ת, אתם תצרו עלילה שתהיה אמינה עבורכם – אלא שהוא יהיה "מתורגם" – יראה כאילו הוא נבנה רק על בסיס מפגש עם טקסטים קודמים ולא על בסיס מפגש של טקסטים קודמים עם המציאות – באותו אופן שבו הרבה מותחנים ישראליים נראים "מתורגמים".
עם כל התלונות שלי, משחקי-תפקידים הם לא ספרות, ומשחקים שכאלה, גם אם הם מרגישים זרים ומתורגמים, יכולים בהחלט להיות מהנים. למעשה, כשתרגמתי את "הרפתקאות בחלל!!" (ר' ארכיון העמותה) השתמשתי בשפה המסורבלת והמליצית מדי של ספרי מד"ב מתורגמים משנות ה60-70 כדי להעביר את התחושה הפאלפית של המקור, כי גם "הרפתקאות!!", לדעתי, יוצרת לרוב משחק שמאוד לא שייך לכאן.
בכל אופן, אני מחכה בקוצר רוח לפוסטים הבאים, ובעיקר – מהסיבות שצויינו לעיל – מהדרך שבה הצגת את הנבלים.
אגב, כמעט את כל משחקי הפנטזיה האוברנית שלי הרצתי בישראל, ספציפית בירושלים. לא הייתה בעיה מעולם.
יו, פוסט-מורטם למיני-מערכה החביבה עלי! מחכה להמשך בנשימה עצורה.
(טוב, לא באמת עצורה…יותר…מרוכזת).
מסתובב לי בראש הרעיון של לעשות משחק בישראל פיקטיבית שמבוססת על הצ'יזבטים והכזבים של הפלמ"ח למשל.
גיבורי העל הישראלים אכן התקיימו בעיקר לפני קום המדינה, טרומפלדור שיכל ביד אחת לנצח בקרב איגרוף, הפלמ"חניקים שריפדו את המוצב בצמר גפן וככה אספו את הכדורים שירו עליהם והוסיפו למלאי התחמושת.
הצבר האוליטמטיבי הוא לא גיבור על ישראלי, הוא גיבור על יהודי בישראל הוא הסטנדרט.
הנבלים הם התככן שמפנה את העולם כולו נגדנו, הברברי שאין גבול לאכזריותו, הנוכל מבפנים שמפלג את העם וזורע ספקות והתנהגות פחדנית.
הממ.. יצא לאומני להדאיג, אבל הציונות היא אידיאולוגיה מספיק מורכבת כדי ליצור גיבורי על עדינים יותר כמו בארצות הברית. גם שם הגיבורים הראשונים היו לאומניים למדי.
@שחר: לא היו בעיות? אני לא צופה שיהיו "בעיות". זה לא משהו שרוב השחקנים יפוצצו עליו משחק, או אפילו יעירו משהו. אתה מעקם את האף וזורם עם זה – זה סתם "מרגיש" מוזר.
יתקנו אותי השחקנים שקוראים כאן, אבל לא רק שזה לא הזיק, זה גם תרם. הכרת העיר המדוברת מעלה משמעותית את השפה המשותפת ומורידה את הצורך לתאר פרטים משניים, ומאפשרת לשחקנים לקחת יוזמה.
ולמה שזה יזיק? ירושלים היא עיר שבנויה למסתורין. את רוב חיי העברתי בה, ואני עדיין מוצא סמטאות חדשות כמעט בכל טיול שבת, תמיד יש איזה בניין עתיק עם תפקיד לא ידוע, והעיר עצמה פשוט מוזרה. לא יודע איך זה התחבר לשחקנים, אבל לי היה ברור ש,נניח, ילדות צדים בכיכר ציון או ששליטי העיר גרים בטלביה.
מעניין…
בדיוק מה ששחר אמר – זה הרגיש מאד טבעי. גם לי זה הרגיש מאד טבעי כשהרצתי את זה, ואני הרצתי את עולם האפלה. ברור לי שאם הייתי מייבא בדיוק את הדמויות וסדרי העולם של המשחק הרגיל (סבאט/קמרילה וכו') זה היה מרגיש מוזר, אבל עם התאמות קלות זה מתחבר היטב. השחקנים מתחברים יותר, וזה יוצר תחושה שאי אפשר להשיג בשום סטינג לא מוכר אחר. בהינתן הבחירה, אני מריץ בישראל.
PeskyTiger,
תחשוב שניה על המשפט שכתבתי. הוא לא טאוטולוגי.
לא אמרתי שלשחק ב-X ולשחק ב-Y זה לא אותו הדבר כי לשחק ב-X ולשחק ב-Y זה לא אותו הדבר.
אמרתי שלשחק ב-X ולשחק ב-Y זה לא אותו הדבר כי X ו-Y זה לא אותו הדבר.
במילים אחרות: תל-אביב וניו-יורק הן לא אותו הדבר.
אולי בהמשך עקן גם יכתוב על מיני-מערכת Unknown Armies הישראלית שהוא הריץ לנו ואיך זה עבד או לא עבד, ולמה.
אולי גם אני ושחר נכתוב על המערכות הישראליות שלנו, ובכלל יהיה כיף! 🙂
תורין:
זה רעיון מעניין.זה קצת דומה ל'אל תתעסקו אם הזוהאן',אפשר לעשות משחק של אנשים ישראלים שהם בעצם פשוט טובים מידי,כמו הדימוי של החברה מצה"ל בחו"ל,שאוכלים כדורים ועושים שכיבות שמיכה בלי ידיים.
פינגבאק: משחק בתיאוריה » סיכום שבועיים – והפעם באמת שבועיים!
פינגבאק: משחק בתיאוריה » הצוות המובחר יוצא לפעולה! חלק ב’