מנחים יקרים. בפעם הבאה שאתם מגיעים לחבורת כפויי הטובה, מתלונני השוא, שופכי הקינלי, מערימי הקוביות ומחרבי התכנונים שאנחנו קוראים להם "שחקנים", תעצרו לרגע, ותעריכו את מה שיש לכם.
כי מסתבר שבעולם הגדול יש אנשים שצריכים לעבוד מאוד מאוד קשה כדי להוציא מהשחקנים שלהם תיאור בסיסי של מה הדמות שלהם עושה. הם צריכים לעבוד כל כך קשה, שכשהם מצליחים הם מתלהבים מזה עד כדי כך שהם מפרסמים את זה כאוסף עצות. זה נראה להם כל כך מיוחד, שלמצבים שבהם השחקנים מתארים משהו מעבר ל"אני עשיתי 3 נזק" הם קוראים "narrative control". ואני מוסיף, לא רק בגלל החרוז – LOL.
לא מאמינים לי? הנה זה, באינטרנט. מדהים.
רק תעשו לי טובה, אל תעשו את הטעות הפטאלית של לתת בונוסים של נק"ן לשחקנים שמתארים יותר את מה שהדמות שלהם עושה או "אפילו" ממש משחקים את המשא ומתן ולא רק מגלגלים דיפלומטיה. כמו שהכותב המלומד אומר, לנסות לגרום לשחקנים לעשות יותר תיאורים ע"י הבטחות נק"ן, זה אכן בדיוק כמו להגיד לילד קטן "תתנהג יפה, ואז תקבל מתנה בסוף". קוראים לזה "שוחד", זה אולי מועיל לטווח הקצר, אבל הרסני לטווח הארוך. כל מה שזה עושה הוא להדגיש לשחקנים שכל הקטע הזה עם תיאורים, הוא לא מה שבאמת חשוב.
ואני יכול להשיב בעצה אחת, שנראית לי הולמת.
כן. לפעמים, אנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו.
אחח, אין על ג'ון וויק. גרם לי לצחוק.
וכן, אכן פוסט הזוי משהו מצד הבחור. אם כי כן הייתה נקודה אחת שבאמת דובר על שליטה נראטיבית של השחקנים – כשהוא דיבר על זה שהשחקנים מתארים בעצמם את האישיות של הדב"ש שניצב מולם. זה לכל הפחות לא משהו שקורה באופן סטנדרטי במשחקי תפקידים (אם כי עדיין לא משהו שהייתי מצפה שצריך ללמד – זה פשוט משהו שצריך להבהיר לשחקנים).
ויש, כמובן, שחקנים שפשוט *לא רוצים* לתאר יותר מדי, כי לא אכפת להם מזה, אבל זה סיפור שונה. אם החבורה רוצה משהו אחד, לא חייבים לאנוס אותם לעשות משהו אחר.