הסקר הזה מראה שלפחות מבחינה כמותית, אין הבדל משמעותי בין הדרכים השונות להתחיל מערכה מבחינת השאלה "איפה הדמויות נפגשות". כמעט חצי מהמנחים מרוצים לחלוטין להחליט שכל הדמויות נמצאות באותו המקום ושיבינו לבד שהן חבורה, ומעבר לזה, פחות או יותר כל האפשרויות שוות – מלבד אתם שמונה אחוזים ארורים שמצליחים להחזיק מעמד במערכה במשך שנים. מי ייתן וטאקיזיס תירק על קבריהם.
מה איתכם? מה הדרך האהובה עליכם להתחיל מערכה?
אני תמיד מבקש מהשחקנים לתת לי הסבר למה הדמות שלהם נמצאת במקום כלשהו ששאר הדמויות נמצאות בו, ודואג להפגיש אותם. משם זה בידיים שלהם, אבל אני מצפה מהשחקנים להיות ספורטיבים בנושא ולא ללכת כל אחד בכיוון שלו.
"בוקר. הדמויות שלכם מתעוררות על מצע סאטן אדום, גופן ערום ובראשן חמרמורת.
אתם נזכרים במעורפל באורגיה של אתמול."
"מה אתם עושים?"
🙂
אני לא אוהב לתת לדמויות להבין לבד שהן חבורה, מפני שזה לא יקרה בשמונים אחוז מהמקרים. אני מבהיר לשחקנים שלי שחלק מהאחריות שלהם כלפי המשחק היא למצוא את הסיבה בגללה הדמויות ירצו להמשיך ביחד. אין לי שום בעיה להתחיל משחק כשהדמויות כפותות ביחד בתא המטען של מישהו, אבל זה יחזיק לזמן קצר מאוד.
זיפדרייב: "רגע, אתה אומר מה הדמות שלי עשתה? אבל אני משחק אותה, לא אתה! הדמות שלי בחיים לא היתה הולכת לאורגיה!"
(מוריד את כובע פרקליט השטן)
אני לא הנחיתי קמפיין שנים, אבל בפעם האחרונה שהנחיתי פייב-טיימר, הדמויות התחילו בנפרד. מה שקישר ביניהן (ביטוי קצת חזק, בהתחשב בכך שהן בעיקר ניסו להכשיל אחת את השניה) עם הזמן היה ניגוד אינטרסים במאורעות מסויימים. הסצינות הפכו מדמות בודדת בסצינה (פגישות מס' 1,2,3) לשתיים בסצינה (פגישות מס' 3,4,5), ובסוף כל הארבע (פגישה 5). לקינוח לכל אחת היה גם את המשך הסיפור האישי שלה, עם "כעבור 10 שנים" ו"על ערש דווי".
בדיעבד, הייתי מקצר את התהליכים ומכניס אותן למסלול התנגשות הרבה יותר מהר. חיברתי ביניהן ע"י דמויות בתוך העולם – למעשה, דרישת הקדם היחידה שלי מהשחקנים היתה לתת לי 2 דמויות שמחברות את הדמויות שלהם לעולם – ואני, במקום לבנות על אלה בלבד ולטוות ביניהן את הרשת הצפופה, עשיתי מה ש"כל מנחה" עושה וחיברתי אותן לדמויות "משפיעות" בעולם שאני הכינותי מבעוד מועד. מהלך די מוטעה. הייתי צריך לקחת את דמויות-הלווין שלהם ולהתבסס עליהן בעיקר, או אפילו בלבד. לתשומת ליבי בקמפיין הבא (כעבור 10 שנים, יה רייט).
אני מאוד מעוניין לדעת מה הפגיש את הדמויות, אבל אני מוכן לדחות את זה עד אחרי שהשחקנים יכירו טוב יותר את הדמויות שלהם עצמם והחבורה תיצור דינמיקה קבועה, ואספיק ליצור קווי עלילה כאלו ואחרים. או-אז יגיע הזמן לפרק פלאש-בק, על הפעם שבו החבורה נפגשה (או סדרת האירועים במהלכה הצטרפו אנשים חדשים לגרעין הולך וגדל) וגם יסתבר שחלק מקווי-העלילה בעצם התחילו כבר אז, במסווה! טאם-טאם-טאאאאם!
כמו כן, I'm a sucker ל-"אתם מתעוררים בתא כלא, אין לכם מושג מי נמצא סביבכם ומה אתם עושים פה", של חטיפה בידי סוחרי עבדים או משהו כזה. לא רק שזה נותן להם מניע ראשוני לפעול ביחד, זה גם מחייב אותם להמשיך לפעול לפחות למשך הרפתקה או שתיים, כי סוחר העבדים לקח אותם לארץ מרוחקת והם מנסים למצוא את דרכם בחזרה. עד שיחזרו, הם כבר יהיו חבורה מגובשת.
אני קצת מתבייש להודות בזה, אבל אחד הקמפיינים שיצר את חבורת הדמויות הכי מגובשת והכי מוצלחת שהיו לי השתמש בשיטת ה"אתם נמצאים בחדר לבן וריק, עם עוד 4 אנשים שאתם לא מכירים". החדר הלבן גם הפך בהמשך לחלק מרכזי מהקמפיין, שהשחקנים איימו להכות אותי בכל פעם שצץ. אבל זה עבד, ואפילו עבד מצוין.
שיטות אחרות היו, בדרך כלל, לומר לאנשים "הקבוצה שלכם מכירה", או להשתמש במוסכמות ז'אנר (חבורת סופר-גיבורים, למשל) כדי שיהיו חייבים לעבוד ביחד.
כולם קנו כרטיסים לשיט תענוגות\ספינת נוסעים אבל מוצאים את עצמם על אי בודד.
הנסיונות לשרוד ולהימלט ומה שיתגלה באי ישאירו אותם מגובשים גם אחרי שיינצלו.
אה, ובדיוק היום בראיון עבודה מישהו שאל אותי איך הייתי מכניס שחקנים לתוך המשחק. חבל שלא קראתי את הרעיון של חגי עם החדר הלבן קודם
בקמפיין שאני מתכנן להתחיל בימים אלה ממש, הכתסתי לשחקנים פרט מסויים (שהם חברים במחבתרת פרטיזנית), אבל אני נותן להם להחליט לבד על המקור שלהם. מהמקום שאליו הם יביאו את הדמויות, יש לי עלילה שאוספת אותם (דב"ש, ספציפית), מהנקודות השונות הללו. הן לא מתחילות כחבורה, אבל יש להן אינטרס כללי משותף (כולכם חברי מחתרת) ואני מפגיש אותם בנקודה אחת במרחב (באמצעות הדב"ש שלי).
ככלל, הגישה שלי היא תמיד כזאת: רוב הדמויות לא היו נפגשות והופכות לחבורת הרפתקנים – אנחנו לא מחפשים סיבה למה הדמויות שלנו כן, אנחנו מניחים שמספר דמויות נפגשו והפכו לחבורה, בואו נשחק את הדמויות הללו.
אני תמיד נתתי לשחקנים שלי להמציא לבד את הדמויות במסגרת מסויימת ("דמות מו"ד, מהדורה רביעית, דרגה ראשונה, לא מרושעת" למשל, או- "ישראל של ימנו, צריכה להיות התגלמות של אחת מהמילים הבאות- מלכות, נצח, תפארת, אמת") ומשם כבר תיארתי להם איך הן נפגשו, ונתתי להן לעשות מה שהן רצו פחות או יותר.
אני לא חושב שאני אעשה את זה שוב, כי בפעם האחרונה שניסיתי את זה הדמויות פשוט התחילו להתקוטט כעבור חמישה מפגשים, וכל העניין היה נורא מבולגן, ולא נתן לי לארגן שום התרחשות סבירה.
זה בקמפיינים, כן? בכנסים הדמויות תמיד התחילו כחבורה. הזמן בכנסים מספיק מוגבל גם בלי כל הכאב ראש של 'איך לעזאזל הפכתם לחבורה?"
פינגבאק: עוד שבועיים, עוד סיכום | משחק בתיאוריה