אני אמנם מנחה כבר 10 שנים, אבל להנחות קמפיין זה משהו די חדש בשבילי. לפני כעשר שנים ניסיתי להנחות קמפיין (שנגמר במוות מצער של רוב הדמויות אחרי שלושה סשנים). מאז הנחתי הרבה בכנסים ובפעילויות אחרות (משחקים חד-פעמיים). יצא לי לשחק בקמפיינים לאורך הדרך, אבל רק בשנה האחרונה אני באמת מנחה קמפיין.
יש הרבה הבדלים בין הנחיה בקמפיין לבין הנחיה בכנס. יש הבדל אחד מאוד גדול ומאוד משמעותי עבורי בין השניים: בכנס הכסאות זהים (אולי פרט לכסא המנחה), אך בבית שבו משחקים אף פעם אין מספיק כסאות זהים.
כסאות, לאלו מכם שאינם יודעים, הם אביזר משחק בסיסי מאוד וחשוב מאוד. הרבה לפני שמתחילים להתעסק בכל מיני דברים כמו תאורה, מוסיקה, תפאורה ססגונית, ושאר אביזרים איזוטריים, כדאי לשים לב לכסאות. הם יכולים להשפיע על המשחק בדרכים לא רצויות. לדוגמא, נניח שיושבים על ספות. כולם נינוחים, נשענים אחורה. עכשיו הרבה יותר קשה להתחיל סצנת אקשן. נניח שהספות נמוכות ואין עליהן מספיק מקום לכל השחקנים (קרה לי בשני הסשנים אחרונים בקמפיין שלי). יש שחקן שיושב על הרצפה (הספות מספיק נמוכות כדי שאף אחד לא ירגיש שזה ממש מפריע). היחס אליו בכל שיחה יהיה שונה (סביר להניח שיקחו אותו פחות ברצינות), פשוט בגלל שהוא יותר נמוך. חבל.
יש גם דרכים די פשוטות להשתמש בכסאות, אם הם זהים. פעם הוצאתי את השחקנים שלי להפסקה ובהפסקה הצמדתי את כל הכסאות לקירות. כשחזרנו מההפסקה הושבתי את כולם על הרצפה. הייתה אווירה אחרת, אווירה של יחד. כשקמתי והתחלתי להסתובב סביבם, היה לזה אפקט דומה להסתובבות סביב השחקנים כשהם על כסאות. ההבדל הוא שהייתי הרבה יותר גבוה. זה משמעותי. הייתי הרבה יותר מאיים והרבה יותר מרוחק ככה. אחר כך, בזמן ששיחקתי נאפס, לקחתי כסא, שמתי אותו במקום שלי במעגל וישבתי עליו. כך, בעזרת כסא בלבד, גרמתי לשחקנים שלי לשנוא את הנאפס הזה.
המרחב שכנסים (ושאר פעילויות) נותנים לי, החדר הגדול שיש בו מקום להסתובב סביב הקבוצה, הכסאות, שכולם באותו הגובה, והשולחן, שגובהו סביר, חסרים לי בקמפיין שלי.
אני רוצה כיתת בית-ספר שתהיה רק של הקמפיין שלי.
מה אם להתייחס לכסאות כאל נתון?
ברור שלכסאות יש השפעה מאוד גדולה על המשחק. לפעמים אתה יכול לשלוט בכסאות (אם יש לך את היכולת לבחור את הבית האופטימלי לשחק בו את הסשנים). לפעמים לא. מצד אחד – אני לחלוטין איתך. בכנסים יש למנחה יכולות שליטה ומניפולציה מאוד גדולות בעזרת הכסאות.
אבל מצד שני… אנחנו משחקים בקמפיין. רצה הגורל ויש לנו ספות. אנחנו יודעים את זה. למה לא לשחק את המשחק שהספות רוצות שנשחק? יש שחקנים שאוהבים אקשן סוער, ויש כאלה שלא. אני מדבר על מה שהם באמת אוהבים, ולא על מה שהם חושבים שהם אוהבים, כן? אם תנסה להריץ אקשן סוער לשחקנים שלא אוהבים את זה – זה כנראה לא יהיה רעיון טוב.
אז יש לך כסאות שלא אוהבים אקשן סוער. אל תריץ עליהם אקשן סוער. כסאות, ברגע שמיצית את האפשרויות שלך לבחור אותם, הם נתון. ממש כמו השחקנים.
דיסקליימר: הכל יחסי. בהחלט ייתכן מנחה שיכול להריץ אימה באור יום ואקשן סוער כשכולנו מסובין.
כמארגן אירועי מ"ת, זה עתה עשית אותי מאושר 🙂
ומיכאל – כשאני צריך להתאים את המשחק שלי לתנאי שרירותי כמו הכיסאות שיש בבית, זה מבאס. יש לי רעיון, יש לי חזון, ואספתי את השחקנים שמתאימים להגשמת הרעיונות שלי, כדי שישחקו במשחק שלי, עכשיו אתה אוצה שאני אזרוק הכל מהחלון רק כי אין כסאות טובים מספיק?
כיסאות זה לא הכל, יש גם שולחן!
היום בערב אני מריץ משחק בחדר שיש בו ספות רחבות כאלו שחייבים להישען עליהן אחורה, אבל זהו משחק הרפתקאות ואקשן, והוא עובד נהדר. הסיבה לכך פשוטה: עיקר המשחק מתרחש בשולחן, ולכן השחקנים תמיד רכונים קדימה. יש לנו דפי דמות, קוביות, מיניאטורות, כל מני דברים שכאלה שדורשים תשומת לב והתייחסות, ולכן כולנו רכונים כל הזמן לעבר השולחן.
אפילו ויתרתי על כיסא המנחה (בהמשך לדבריו של גיל, עוד מוסכמה כיסאתית נפוצה: המנחה מקבל את הכיסא הרחב והטוב ביותר), בשביל שאוכל לרכון קרוב יותר לשולחן ולמחשב הנייד שלי, עם כל הפרטים עליו.
הספות, במצבן הטבעי, הן מהסוג שדורש ממש שתישכב עליו ותכבה את השכל. אבל ההשלכה שלהן על המשחק כמעט לא מורגשת לעומת השולחן, מלך העולם.
אני ואורן מריצים משחק שרוב רובו אקשן והרפתקאות, בחדר שבו רק לי ולו יש כסאות וכל השחקנים יושבים, שעונים אחורה, על ספות, ואפילו אין דפי דמות. זה עובד מצויין. האמת היא שיש בזה יותר אקשן וקצב מהיר מאשר בקמפיינים שהרצתי שבאמת ישבו בהם על כסאות מסביב לשולחן עם דפי דמות והכל.
משטרת העברית אומרת: "עברי, דבר עברית!".
אל תאמר "קמפיין": אמור "מערכה".
אל תאמר "סשן": אמור "מפגש".
ובשם אלוהים אל תאמר "נאפס": אמור 'דב"ש'. (או דל"ש, או דח"ש – כפי העדפתך).
ואני לא מקנא בשחקנים שלך אם תכריח אותם לשחק בכיתה.
אני מוכן להגיד מערכה, ואפילו דב"ש, אבל מפגש?! לא ולא, סשן נשאר סשן (אני חושב שאפילו עשו על זה קטע ב"בלי סודות" – "מה זה? איך אפשר לקרוא את זה? סשן נשאר סשן!"
זיו… אם אחרי שתקרא את זה:
http://roleplay.org.il/?p=1383
תמשיך לחשוב שנאפס ודבש זה הינו הך – אשמח להתנצח איתך בפורום.
הבעיה היא, כרגיל, סמנטית – אף אחד לא מתווכח עם ההבדל בין מה שאתה קורא לו דב"ש לבין מה שאתה קורא לו נאפס, הם פשוט משתמשים בשם דב"ש עבור מה שאתה קורא לו נאפס, ולעתים גם להיפך. הם מסכימים עם הטענה שאלה דברים שונים, אבל לא מוכנים לתת לך להכתיב להם את הפתרון שלך לבעייתיות שבכך (שמתבטא בזה שהפרדת בין המילים, הנרדפות מבחינתם, נאפס ודב"ש). לחלקם אולי יש פתרונות אחרים לבעיה הזאת, ואחרים עדיין מחפשים.
אתה תסלח לי אם אני אחשוב שהדברים הבאים הם לא דרך יעילה לתקשר:
לקרוא "דמות בלי שחקן" לדמויות ששחקנים משחקים אותן
לקרוא באותו השם לשני דברים שונים
להגיד "הנה שני דברים שונים, אבל המילים שמתארות אותן הן נרדפות"
וכמובן, לקחת מושג שהומצא (ואני מדגיש: המוצא) בסביבה מסויימת – ולהתעקש שהמשמעות שבה אנשי אותה הסביבה משתמשים בו – היא לא נכונה.
אגב, לטענה ש"נאפס" זה באנגלית – ענה היטב ג'וני עוד ב- 2006: תנסה להגיד "נאפס" לשחקן תפקידים דובר אנגלית. אף אחד לא יבין על מה אתה מדבר.
כשאתה אומר "אנשי אותה סביבה", אתה מתכוון בעצם למיכאל, גורודין ולעצמך?
אני מסכים איתך שזו לא דרך יעילה לתקשר, אבל גם מהלך הדברים הבא אינו מועיל לתקשור:
להחליט ששתי מילים נרדפות שלשתיהן יש את אותן שתי משמעויות יופרדו מעתה, ואחת מהן תשמש לדבר אחד, והשנייה לאחר. כתיבת מאמר על זה במגזין נשכח. העלאת הדבר בפעם השנייה שלוש שנים אחר כך, התייחסות לזה כמובן מאליו שזאת היתה משמעות המילים מאז ומתמיד, והחלפת תשובה עניינית למקטרגים בקישור למאמר בן 3 שנים.
התנצחויות אינטרנט על דברים לא חשובים! הידד!
דימה – אתה הזוי. המילה נאפס הוכנסה לשימוש בפורומים הכחולים ובסביבתם בתקופת הזוהר של שנה"ל 2005-6, אם לא קצת לפני. אתה כנראה לא זוכר את זה, כי היית עסוק בלהיות א. משחקים ולהחטף על ידי החברה שלך לממלכות נשכחות. המשמעות שלה מהר מאוד התגבשה להיות שונה מהותית מהמשמעות של המושג דב"ש שנמצא איתנו מימי הזוהר של מיצוב.
למעשה, מאז – אני משתמש כל הזמן במילה "נאפס". ולא רק אני (ע"ע "כל הנאפסים כולם" של טלי הלוי, ויש עוד ידיים נטויות). ולא הייתה שום בעיה. הפלא ופלא, כש"משחקן" אחד מתחיל לכתוב בתעוזה רבה בפורומים הכחולים – מתחילות הבעיות.
אז אני שואל אותך: לא היה יותר טוב בימי הזוהר?
מיכאל, אתה מצביע עליי? כי אני עלול לנשוך לך את האצבע הזו 🙂
אבל כן, כמישהו שרק לאחרונה הצטרף לדיונים הפילוסופיים המהוללים על משחקי תפקידים, וגם כמישהו ששיחק משחקי תפקידים במשך אי אילו אלפי שנים (או לפחות ככה זה מרגיש), לא רק שלא הכרתי את ההגדרה שלך (ואני אומר "שלך" כי אין לי כח לדקדק) ל"נאפס" עד קריאת אותו מאמר נשכח בקישור שהעלית לאתר, ולא רק שזה לא מונח שנהיר וברור לכל האנשים איתם שיחקתי בשנים האחרונות (ושלא היו קשורים לקהילת האגודה), אלא גם נתקלתי יותר מפעם אחת בשימוש שנעשה במילה הזו כתחליף חסר גרשיים לדב"ש. לא על ידך, אמנם- אבל עדיין זה מבלבל, אפוף מסתורין ודי מעצבן.
מיכאל – לא. אף פעם לא היה טוב יותר בימי הזוהר. יוצא הדופן היחיד הוא תור הזהב של היהודים בספרד. אז היה קצת יותר טוב מאשר קצת אחר כך. ואולי בתקופת רומא היה קצת יותר טוב מאשר בימי הביניים. אבל חוץ מזה, "ימי הזוהר" הם פיקציה של אנשים עם זיכרון טוב לדברים טובים וגרוע לדברים רעים.
מיכאל – מה זה משחקן?
זיפ – מה קשורה האגודה? ובכלל, למה אתה מתפלא שאם אתה מצטרף מאוחר לדיונים הפילוסופיים אתה לא תבין את את המונחים בהם? מה, כל חשמלאי יודע הנדסת חשמל?
דימה – מה זו אהבה?
שחר – משחקן זו המילה העברית ל- gamer. בניגוד ל"נאפס" זה משהו שהוגש לאקדמיה ללשון העברית, ואם איני טועה נמצא שם עכשיו, אבוד בנבכי הבירוקרטיה.
אמרתי "האגודה" (או שמא זה "העמותה"? אני תמיד מתבלבל) כי בפורומים שם (ע"ע 'כחולים') נתקלתיי במינוח הזה ושם גם מיכאל נתן את המאמר שלו.
לגבי חשמל, אז בתור מהנדס חשמל אני יכול להגיד לך שאני לא מצפה מחשמלאי להבין מה זה "שטף מגנטי", אבל החשמלאי יכול לצפות שכשאני אומר "סוקט", אני מתכוון ל"שקע" ולא לאיזה מונח ספציפי מתורת השדות של מוליכים למחצה.
זיפדרייב – למוליכים למחצה אין תורת שדות משלהם, אז זה באמת יהיה מוזר אם תשתמש בסוקט בתור מונח ספציפי משם.
שחר – "אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי אדם אחר, בעל-חיים או חפץ כלשהו. במקרה של אהבה לחפץ קיים עניין הבעלות, שבאהבה בין בני אדם פחות אפשרי. אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה, וטרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן. הפסיכולוג ויקטור פרנקל ראה באהבה פן של תופעה אנושית ייחודית והיא, היכולת של האדם להתעלות מעבר לעצמו ולהתכוונן למשהו מחוצה לו." מויקיפדיה. אבקש לשים לב דווקא לחלק האחרון של ההגדרה, זה שמתייחס לפרנקל, כי הבחור הזה ממש יודע איפה המגבת שלו.
דימה, אני התכוונתי לתורת השדות הא"מ, ספציפית בתוך מל"מ,כמובן.:)