או: תראו איזו כותרת דפקתי! – ניצול ציני בשלוש מערכות.
לפני אי אילו שנים קראתי את "המשחק של אנדר" מאת הסופר אורסון סקוט קארד. אולי שמעתם עליו. הוא סופר. אני חייב להודות שמאוד אהבתי את הספר, למרות שלא ידעתי שהסופר מורמוני. קראתי אותו בשלוק אחד. מאוד נהניתי, היה טוויסט נהדר. ואז, היו עוד שני פרקים שלא אהבתי. לא רק שלא אהבתי – הם חרבנו בעיניי את הספר. לו הייתם שואלים אותי כעבור שבוע מה היה בפרקים הללו – לא הייתי זוכר. היום המצב זהה. מבחינתי – הפרקים הללו לא קיימים. אני לא זוכר את הספר שהסופר כתב. כי אין דבר כזה. אני זוכר את זה שאני קראתי.
יצא לי להריץ כמה משחקים משונים בכנסים. שאלו אותי כמה פעמים למה אני לא מסביר את מה שאני מנסה להגיד במשחקים הללו. אני אכן מסרב לעשות את זה. לא כי אני לא מנסה להגיד שום דבר. גם לא כי לדעתי השחקנים שחווים את המשחקים מבינים בדיוק את מה שהתכוונתי להגיד. ממש ממש לא (בדקתי). אלא כי אני לא חושב שיש משמעות למה שהתכוונתי. זו פיקציה. יש משחק, משחקים בו שחקנים, ויוצאים ממנו איך שהם יוצאים ממנו. ואני תמיד תוהה באיזה משחק הם שיחקו. כי לזה יש הרבה משמעות.
לאחרונה נחשף חילוק דעת ביני לבין איתי גרייף (מכירים?). כי אני מתעלם מחלק מרכזי למדי ממשחק תפקידים אחד, מבוכים ודרקונים (4), שאולי שמעתם עליו. המשחק נכתב כדי לשחק אותו עם משבצות. אני משחק (ומנחה ומריץ ומשה"ם) אותו בלי. יותר מזה – אני כבר קורא אותו בלי משבצות. המוח שלי עושה את ההתאמות הדרושות אוטומטית – כמו עם "המשחק של אנדר". הטענה שהועלתה היא שאני לא משחק מו"ד 4.
החלטתי לנצל את זה שיש בלוג שאני כותב בו כדי לענות על הטענה הזאת. כי לי אין צל של ספק שאני קראתי את "המשחק של אנדר", ושהשחקנים שלי שיחקו במשחקים שלי.
הייתי אומר שאתה משחק בגרסא שלך של מו"ד 4. היא שונה (די בהרבה) מהגרסא הכתובה, אבל אין ספק שהיא יותר מו"ד 4 מכל משחק אחר. אז בוא נקרא לזה 'וריאציה על מו"ד 4' ונסגור עניין.
אני אשמח לקרוא בהזדמנות איך אתה עושה את זה, דרך אגב- נראה לי שזה דורש אילתור משמעותי.
עכשיו לעניין- לא הבנתי אילו פרקים אתה מדחיק ב"משחק של אנדר" – לא זכור לי שום דבר אחרי הטוויסט…אז אולי קראנו את אותו הספר? 🙂
בכל מקרה, לאחרונה קראתי את "צילו של אנדר" ומאוד נהניתי.
ובלי קשר, גם הכותב (למחצה) מאחורי "רומח הדרקון" הוא מורמוני.
המזוזה הזו לא מסבירה למה קראת את "המשחק של אנדר".
אכן, האנשים האחראים על "רומח הדרקון" היו כותבים למחצה.
הם כתבו על אלפים למחצה ככה שזה מספיק
אני חושב שהם ללא ספק "כותבים", הם אולי סופרים למחצה, אבל זה כבר עניין אחר.
באשר למשחק של אנדר – זה ספר נפלא, אני מתקשה מאוד להבין את טענתך, שחר. אגב, אני מניח שב"שני פרקים" כוונתך ל"שני ספרי המשך", ובכך כוונתך היא כנראה ל"קול המתים" ול"קסנוסייד", שהם ספרים די גרועים. אני מציין זאת כיוון שיש ספר "המשך" אחר, "הצל של אנדר", שהוא דווקא ספר נהדר.
באשר לשאלתך – סביר להניח שאתה לא משחק מו"ד 4, לא בגלל המשבצות, אלא בגלל שמהיכרותי איתך, המידה שבה התפיסה שלך משנה את התופעה הנצפית היא גדולה בהרבה מהסביר. כולנו משנים את התופעה, אבל יש את גבולות השינוי הסביר, ויש שינויים שהם מעבר לגבול הסביר. כל עוד השינוי הוא בגבולות הסביר, אתה עדיין קורא את אותה יצירה, משחק את אותו משחק וכו'. אם השינוי הוא מעבר לגבולות הסביר, אתה כבר יוצר חוויה משלך, והחצרן שלך מסריח.
מי קובע מהם גבולות הסביר? אותו אחד שמכשיל או מעביר אותך ב"מבחן האדם הסביר".
אין לי את הספר מולי, ויכול להיות שאלה לא "פרקים" בספר, אבל הספר לא מסתיים אחרי הטוויסט. אחרי הטוויסט אנדר עוד מסתובב, ואסור לו ללכת לפה, והוא הולך לשם, ומקבל מסרים וכל מיני שטויות כאלה. את זה גירשתי לא רק מהזיכרון שלי, אלא מאיך שקראתי את הספר.
וקראתי את "הצל של אנדר". מההתחלה. ועד הסוף, אגב.
אני יודע שיש שחקני שח שמשחקים בלי רצים, או בלי פרשים. האם הם משחקים שח? ודאי שכן. וריאציה של שח. בדומה, יש גם הרבה וריאציות של פוקר.
אבל האם אפשר לשחק "וריאציה של שח" בלי מלך? או "וריאציות של פוקר" בלי סיבוב של הימורים, כאשר כל משתתף חייב להראות את הקלפים שלו?
בוא נקשה עוד יותר – האם אפשרי לשחק שח בלי לוח בכלל? האם אפשרי לשחק פוקר בלי קלפים בכלל?
אני לא רוצה לדבר על המשחק הספציפי של מיכאל כי בעיניי הוא בוסרי מדי מכדי שאפשר להגיד עליו משהו בצורה חכמה. אני מעדיף לדבר על מו"ד 4 באופן כללי. מו"ד תמיד התייחס לסוג-של-לוח, בגלל שהוא התפתח ממשחק לוח. יכולת התנועה של דמויות ואויבים, וכן הטווחים של ההשפעות השונות (החל מהתקפות קפא"פ וכלה בכדור-אש) נרשמו במרחקים מוחלטים, שרבים מאיתנו שרטטנו על דף משבצות. מו"ד 3, עם חוקי ההתקפה המזדמנת שלו, נחשב כ-tie-in למשחק המיניאטורות של מכשפי החוף. משבצות תמיד היו חלק חשוב ממו"ד.
אבל מו"ד 4 עשה מעבר לזה. אפשר בקלות לטעון שלוחם, גנב, כוהן וקוסם הן הדמויות הבסיסיות במשחק. שתיים מאלו, הלוחם והגנב, לא יכולות להתקיים בעולם ללא משבצות. זה לא רק בגלל שהרבה מהכוחות והיכולות שלהן תלויות במיקום של האויב או משפיעות עליו. זה בגלל שבעולם ללא משבצות, ללוחם אין משמעות בתור טנק, והגנב לא יכול לגרום נזק. המהות של הלוחם היא שליטה במיקום של המפלצת כך שלא יפגע בחברי הקבוצה האחרים, והמהות של הגנב היא השגת יתרון קרבי כדי לגרום יותר נזק. שני הדברים הללו תלויים במשבצות.
טענת נגד אפשרית היא שאפשר למצוא תחליפים לכך. אין לי בעיה עם חוקי בית, או עם שיפורים של מנחים, וכמו לשחק בלי פרשים, חוקי בית יכולים לייצר וריאציה מעניינת של המשחק. הורדת משבצות ממו"ד 4 לא מייצרת וריאציה של הלוחם והגנב; היא מייצרת שתי דמויות שונות לחלוטין, מבחינת המשחק והתפקיד שלהן במשחק. הורדת אלמנט מהמשחק שמשנה 50% מהחוויה שלו היא בעיניי מעבר לוריאציה. היא שינוי מהותי במשחק.
דבר אחד אחרון: מו"ד 3 ו-4 הן שיטות שנבנו כמו משחק לוח, במובן שכל האלמנטים המשחקיים עובדים יחדיו כדי לייצר חוויה אחידה. הורדת אלמנט כמו המשבצות, והשינויים המתחייבים בדמויות שתלויות בכך, דורשים שינויים נרחבים כל כך שמייצרים חוויה שונה מהחוויה של משחק מו"ד 4. אני חושב שכל שינוי בשיטה אחידה כמו מו"ד 4 צריכה לקחת את זה בחשבון, בלי קשר לנושא הספציפי הזה.
גרייף, אתה זכאי לדעתך, אבל כמו כנראה כל אחד מעביר את הקו שלו בין "וריאציה" ל"משחק אחר שקצת דומה" במקום אחר.
שיחקתי D&D3 בלי משבצות פעם או פעמיים, ואכן היה שינוי, אבל לא כזה חריף. אני גם מתנגד לקביעה שלך ש מו"ד 3, עם חוקי ההתקפה המזדמנת שלו, נחשב כ-tie-in למשחק המיניאטורות של מכשפי החוף.
נחשב בעיני מי? זה מוזר בהתחשב שמשחק המיניאוטורות יצא ב-2003 הרבה אחרי משחק התפקידים (2000).
מיכאל, אני יודע שזו לא דיעה פופולרית, אבל אני מאוד נהניתי בזמנו מרשומות רומח הדרקון, ונהניתי לא פחות מהסדרות האחרונות בעולם זה מבית היוצר של וייס והיקמן. כשכתבתי "למחצה" התכוונתי לטרייסי היקמן, כפי שאתה בוודאי יודע.
גרייף, אתה זכאי לדעתך, אבל כמו כנראה כל אחד מעביר את הקו שלו בין "וריאציה" ל"משחק אחר שקצת דומה" במקום אחר.
שיחקתי D&D3 בלי משבצות פעם או פעמיים, ואכן היה שינוי, אבל לא כזה חריף. אני גם מתנגד לקביעה שלך ש מו"ד 3, עם חוקי ההתקפה המזדמנת שלו, נחשב כ-tie-in למשחק המיניאטורות של מכשפי החוף.
נחשב בעיני מי? זה מוזר בהתחשב שמשחק המיניאוטורות יצא ב-2003 הרבה אחרי משחק התפקידים (2000).
מיכאל, אני יודע שזו לא דיעה פופולרית באזור זה, אבל אני מאוד נהניתי בזמנו מרשומות רומח הדרקון, ונהניתי לא פחות מהסדרות האחרונות בעולם זה מבית היוצר של וייס והיקמן. כשכתבתי "למחצה" התכוונתי לטרייסי היקמן, כפי שאתה בוודאי יודע.
איתי – ראשית, האם אפשר לשחק וריאציה של שח-מט בלי לוח?
כן.
אני אפילו מכיר אחת כזו.
הכל תלוי בכמה יכולת התפיסה שלך רחבה.
האם אפשר לשחק פוקר בלי קלפים ובלי הימורים?
בטח.
כמו שאפשר לשחק רמי בלי קלפים.
(זה כנראה יהיה קצת משעמם אבל…)
אני מסכים איתך שללא המשבצות המשחק משתנה, אבל זה עניין של טעם.
ואם אתה מווסת את זה לדברים דומים שהשחקנים האחרים נהנים ממנו … הגעת למטרה שלך.
לכל משחק שאני מכיר כמעט יש home rules שמשנים קצת את החוויה של המשחק.
הכל עניין של טעם.
ובלי קשר – אני באופן אישי נכנסתי לעולם הפנטזיה בגלל מרגרט וייס וטרייסי היקמן.
אלו היו הספרים הראשונים שקראתי, ואומנם הם לא ג'ורדן או מרטין, הם לא כותבים עמוק, אבל הם כותבים כיף.
אז לא כל סרט הוא לב אמיץ/שר הטבעות, אבל יש הרבה סרטי ואן-דם/אמריקן פאי שאתה יכול לבהות בהם ולכבות את המוח שלך במהלכם להנאתך.
מישהו יכול להסביר לי את הקשר ל"רומח הדרקון"? נראה שפספסתי ערוץ שיחה איפשהו.
אם כל אחד מעביר את הקו שלו בין וריאציה למשחק שונה במקום אחר – אז יש לנו בעיה. כי אני יכול להביא את האמירה הזו למקום המגוחך שבו כדורסל הוא וריאציה של כדורגל.
הקושי ליישם חוקי התקפות מזדמנות בלי מינימום דף משובץ עורר ביקורת על מכשפי החוף, אין לי קישורים לבלוגים ופורומים לפני שבע שנים, אבל אפשר לשוטט אם זה קריטי. אבל הנקודה העיקרית שלי לא הייתה ביקורת על חוקי התקפות מזדמנות אלא שאפשר להעלים את חוקי ההתקפות המזדמנות בלי לשנות את התפקיד המהותי של אף דמות. אבל לא כך משבצות והלוחם והגנב במו"ד 4.
עכשיו בואו נרחיב את הנקודה ונראה אם אני אצליח להתייחס למה שמיכאל דיבר עליו במקור, שזה "משחקו של אנדר": הבעיה עם תפיסות פוסט-מודרניות ("כל אחד זכאי לדעה משלו", "כל אחד קורא ספר אחר") היא שהן לא מחזיקות מעמד אם אנחנו מנסים לנהל שיחה. כי אנחנו יודעים, לא צריך להוכיח לנו, שרובנו משתמשים באותן מילים באותה צורה. נכון שאפשר, ואפילו נפוץ, לנהל וויכוחים ארוכים ומייגעים על המשמעות של המילה "זה", אבל לא שם מתנהלת העבודה האמיתית, בטח לא כשמדברים על הנחיה, כתיבה, או הבנה של משחקי תפקידים. העבודה האמיתית מתנהלת בשיחות רגילות בשפה הטבעית על חוויות שכולנו מזהים ומנסים להבין ולעשות יותר טובץ
אם מיכאל לא זוכר את שני הפרקים האחרונים ב"משחקו של אנדר", זה לא מונע ממנו לנהל שיחה ברורה ומובנת על הספר עם כל אחד אחר, שממנה יכולות לעלות ביקורות מעניינות על הספר ולקחים מעניינים לכתיבה. אבל המצב היה שונה לחלוטין אם, לדוגמא, הוא היה קורא את "צלו של אנדר" ומחליט שזה "משחקו של אנדר". עכשיו אם אני רוצה לדבר על "משחקו של אנדר" עם מיכאל, אני לא יכול. כי הוא באמת לא קרא את הספר שאני קראתי.
הטענה שלי (שהיא נמהרת משהו) היא שאם אני מריץ משחק של מו"ד 4, אני לא יכול להיעזר בניסיון של מיכאל בהרצה של המשחק שלו. כי הקרבות שלי בהכרח נראים אחרת לגמרי מהקרבות של מיכאל, וכי הדמויות שהשחקנים שלי משחקים בהכרח נראות אחרת מהדמויות של השחקנים של מיכאל. עכשיו, אני לא חושב ש"כל אחד זכאי לדעתו" (מה בכלל אומר המשפט הזה?), אני חושב שאו שההיפותזה הזו נתמכת ע"י המציאות, או שלא. אם יש קבוצה גדולה של מנחי מו"ד 4 שמריצים עם משבצות, שהניסיון של מיכאל עוזר להם, אז אני טועה, ואם אין, אז אני לא טועה.
בסשן הראשון בקמפיין שלי לפני שבועיים הגנב היה תקוע מצדה השני של תהום בזמן קרב ולכן לא היה יכול לתקוף אף אחד מאחורה. בעצם, הלוחם גם לא היה יכול להגן עליו בגלל הסיטואציה. מצד שני, לא היו משבצות והלוחם עדיין זכה למגוון התקפות מזדמנות נגד החיפושיות שניסו להקיף אותו ולתקוף את הקוסמת והכוהנת (כן, יש לנו גנב, לוחם, כוהנת וקוסמת בחבורה. תשנאו אותנו כי אנחנו סטריאוטיפיים). ההחלטה להתרחק שמאלה ולתקוף אחת מהן עלתה לו בכך שלא היה יכול להגן על חברותיו מהחיפושית בצד ימין.
אני חושב שעדיין שיחקנו מו"ד.
רק לסגור נקודה, הגענו ל"רומח הדרקון" כי ציינתי שבדומה לאורסון סקוט קארד (שהוא, דרך אגב, פעיל ידוע נגד זכויות הומוסקסואלים) גם טרייסי היקמן הוא מורמוני.
"לאורסון סקוט קארד (שהוא, דרך אגב, פעיל ידוע נגד זכויות הומוסקסואלים)" – מה? זה היה קשור למה בדיוק? (חוץ מאולי, היעדר דמויות הומוסקסואליות ברומח הדרקון?)
איתמר – לא הבנתי מה ניסית להגיד, וכנראה שלא הבנת מה אני אמרתי. אפשר לשחק מו"ד שהוא לא מו"ד 4, שזה כנראה מה שעשיתם.
גרייף, זה לא קשור, משום כך זה תחת "דרך אגב".
פינגבאק: סיכום פרק זמן ארוך להחריד כלשהו | משחק בתיאוריה