אישית, אני לא אוהב את השפה הנפוצה בבלוג הזה. אני גם לא אוהב את השפה הנפוצה בפורומי המשחקים, בין חברי לאוניברסיטה, או את השפה שאני שומע כמעט בכל מקום אחר. הסיבה פשוטה – למילים יש משמעות. למשפטים יש משמעות שמורכבת מהמשמעות של חיבור המילים, בנוסף למשמעות של המילים שלא חוברו אל תוך המשפט. פסקאות – כנ"ל, וכו', וגו'. והסיבה הזו חשובה, כי כולם יודעים אותה. אולי לא כולם מודעים אליה, אבל כולם כן יודעים אותה.
כשאתן בוחרות מילים, אתן בוחרות מילים שיעבירו את המסר שאתן רוצות להעביר עם המילים האלו. יש משמעות כלשהי שאתן מנסות להעביר. היא לאו דווקא נמצאת במילים באופן ישיר, אבל היא מועברת דרכן.
תקשורת, על כל צורותיה, היא הדרך שלנו להעביר משמעויות. זה מה שאנחנו עושים במשחקי תפקידים. אם מישהו לא יודע להעביר משמעות טוב, אם מישהו מעביר את המשמעות הלא-נכונה, הוא נכשל.
כדוגמה, אביא אל מול עיניכם את ירוממאל בן-אחיתופעל, שהיה שמש במשלב גבוה מיכולתו תדיר-תדיר, ואויה, ראו גורלו אשר כך קרה: בנסותו לגרום לסובביו להעריך תבונתו וחוכמתו אשר קץ להם אין, רק חשף את איוולותו כי רבה. רועי, לעומתו, מדבר הכי פשוט שיש. רועי לא מתבלבל עם מילים, אבל הוא אף פעם לא מריץ משחקים עם אולמות גדולים או נופים יפים, כי הוא נתקע ב"…ומלא בהדר. ונורא יפה. ו, אה, גדול." אלה שני מנחים שלא שולטים במילים שלהם, אבל רק אחד מהם יודע את זה ומפצה על כך.
עכשיו, אני מנחה. אחד מהדברים שמנחה צריך לעשות זה להוביל אנשים, ואם אפשר, למנוע מהם לראות את החוטים בהם אני מושך אותם. הדרך הטובה ביותר שאני מכיר היא לבחור במילים שמבהירות להם מה כדאי לעשות. דוגמה בנאלית – מילים שליליות לתיאור מקומות – "מאורה", "ביצה מסריחה" וכו'. רק בחרתם בשם שלילי וכבר השחקנים יודעים שהם לא יפגשו שם אף דמות שלטובתם. הם אולי לא יודעים איך הם יודעים את זה, אבל הם יודעים את זה בכל זאת.
דוגמה קצת פחות בנאלית – ההבדל בין השאלה הסטנדרטית "מה אתם עושים?" לשאלה "מה אתם עושים פה\עכשיו?", דרך מצויינת לגרום לשחקנים לחשוב קדימה, למקומות אחרים ואפשרויות אחרות.
דוגמה הרבה פחות בנאלית – "אתם רואים את השיירה, אלפים המובלים כצאן לטבח באחורי השיירה". הופה, סימפטיה מיידית לאלפים, גם אם הם הרעים בסיפור. "כצאן לטבח" הוא ביטוי חזק, בישראל. הוא לוחץ על כפתורים שמובנים בנו מתחילת חינוכנו. אמנם בכתיבה יקראו לזה מילות טישו, אבל מכיוון שבמשחק רצות הרבה מילים, אפשר ורצוי להשתמש גם בזולות שבהן, אם הן ישיגו את מטרתן. (אגב, פרק השפה בלקסיקון רלוונטי בעוד כמה פסקות, כמו "הפואטיקה של הבאסה". שווה לעבור.)
אפשר לדבר כמה שרוצים על תאוריה של הנחיה וסמכויות מנחה, אבל בסופו של דבר, אני ארצה לשחק בעיקר אצל מנחה מסוג אחד – כזה שאני אוכל לראות אותו מספר מה קורה בעולם, אשמע את העלילה שהוא מספר, בין אם אני משתתף ביצירתה ובין אם לא – אבל לא אראה אותו מנחה. כזה שיגרום לי לחשוב לאחר מעשה למה עשיתי את הדברים שעשיתי בזמן אמת. יש הרבה מרכיבים שמביאים לתוצאה הזו, ואת רובם אי אפשר ללמד בבלוג, אבל בחירת מילים נכונה היא לא רק א"ב בתקשורת אנושית בסיסית, היא גם תנאי הכרחי למנחה מוצלח. לא שליט מבוך, לא GM – מנחה.
אנחנו מתווכחים לא מעט, כאן ובפורומים הכחולים, על המשמעות של מילים מסוימות. אלה המילים הפחות חשובות. המילים החשובות, אלה שלא תוכלו להנחות בלעדיהן, הן אלה שלא נכנסות לקטגוריות טכניות, אלא מפעילות אותנו בדרכים שאי אפשר לראות או לשמוע בזמן אמת. מיכאל דיבר על צידוק לפעולות, ואני מפציר בכם – הרבה לפני שאתם מצדיקים את הפעולות שלכם, תצדיקו את המילים שלכם. פירושו – לא רק לדעת באילו מילים אתם הולכים להשתמש, אלא גם להיות בטוחים שאתם יודעים להשתמש בהן בצורה הנכונה.
ואתגר לקוראים – כיצד השתמשתי בשפה במאמר הזה? אילו מסרים חבויים בו, וכיצד החבאתי אותם? מה פלטתי בטעות, ומה בכוונה?
I have to disagree on the most part. Words and their meanings are only 10% of communication. Body language and your voice are the other 90%. Control these, and your players will enter the stinkiest swamps, and won´t give a dime about mistreatment of elves.
1. השימוש בלשון נקבה – ממקד את תשומת ליבו של הכותב בגלל הפניה הלא סטנדרטית.
2. המילה "בנאלית" – בא לפרק את חששותיו של הקורא מנושא שהוא עלול לתפוס כנמצא מעל לרמתו.
אין לי כל כך כח לחפש עוד.
"ואתגר לקוראים – כיצד השתמשתי בשפה במאמר הזה? אילו מסרים חבויים בו, וכיצד החבאתי אותם? מה פלטתי בטעות, ומה בכוונה?"
בין הפותרים נכונה יוגרל MP4!
האמת היא שאני ממליצה לא לחשוב על המילים שלכם כל כך.
נכון, משפט מלוטש במקום הנכון יכול לכוון שחקנים, קטע הקראה הוא לפעמים דרך נוחה להעביר מידע בלי לגלות יותר מדי- אבל בבקשה, אני מפצירה בכם, אל תעצרו לחשוב על הניסוח שלכם כל הזמן. אם אתם עסוקים מדי באיך להגיד משהו אין מצב ליצור שפה שוטפת. יש את האנשים שהשפה היא כמו ריקוד עבורם, והם יכולים לשלוט בה בסיבובים ופיתולים. לצערי רובינו לא רוקדים כל כך טוב.
אם שפה ובחירת מילים הם התחום החזק שלכם אז העצה של שחר במקום, להשתמש בהם כמה שיותר, להתאים את השפה לתגובות שתרצו להשיג. מצד שני, אם זה התחום החזק שלכם, כנראה אתם לא צריכים ששחר יגיד לכם את זה, אתם כבר עושים את זה לבד.
The word 'banal' is there because the author fears his own banality.
I'd say.
טלי, אני שמח שהבנת את מה שכתבתי.
אני נאלץ להסכים עם הדוקטור. לא עם האחוזים, אבל בהחלט עם העובדה שבבית-הכלא של השפה, הסמנטיקה (משמעותן הישירה של המלים) היא הכלבה הנרצעת של הפרגמטיקה (ההקשר והמבע החוץ-לשוני).
מבחינת ההקשר החוץ-לשוני, יש שוני עצום בין שפה כתובה, שבה ההקשר הזה מורכב ממלים ואולי גם מקצת טיפוגרפיה, לשפה מדוברת, שבה ההקשר מורכב מ, כאילו, הכל. אף אחד לא יסלח לסופר שיכתוב דברים כמו "איציק נכנס לאולם ע-נ-ק. ע-צ-ו-ם. והוא היה מלא באורקים". מנחה שיעשה זאת, וילווה את דבריו באינטונציה הנכונה ותנועות הידיים הנכונות, יוכל לתת הרגשה שהאולם הזה א.מציאותי ו-ב.גדול גם מבלי לתאר פרטים בודדים. מה גם שחוץ מיכולות התיאור הגרנדיוזיות של המנחה, צריכים להתחשב גם ביכולות של השחקן להבין אותו.
במשחקים הראשונים שהנחתי, אי-שם בשנות העשרה המוקדמות, לא הייתי בטוח ביכולות התיאור שלי, אז עשיתי שימוש מאוד נרחב בתמונות שהכנתי מראש. וגם זאת אופציה.
אני מסכים עם טלי – לא צריך לעצור וחשוב על הניסוח **באמצע הסשן**. מה שכן צריך לחשוב עליו זה על המבע.
אישית, אני לא אוהב את השפה הנפוצה בבלוג הזה
הסבר, פרט והדגם?
בנוסף, הייתי שמח לראות משהו ארוך יותר וכללי פחות. אולי רשימת "עשה ואל תעשה" או משהו בסגנון.
ולמרות שאין לי כוח להתחרות במליוני הקוראים של הבלוג על MP4 סיני זול, אני חייב להזכיר את הפסקה הרביעית, בה אתה מדגים, הלכה למעשה, את הנקודה שלך.
דוקטור ואלון – אני מסכים עם מה שאתם אומרים, אבל פספסתם משהו. זה שהמבע חשוב מהשפה, זה לא אומר שהשפה לא חשובה.
אלון, אתה מדגים את הנקודה שלי טוב – מי שיודע שיש לו חוסרים להשלים בשפה, משלים אותם. מי שלא, משתמש בשפה גרועה ובכך פוגע במשחק.
ויטגנשטיין מישהו?
ד.