זוהי הרשומה (פוסט) הראשונה בסדרת רשומות שאני מתכוון לכתוב. נושא הסדרה הוא מונחים מתחום משחקי התפקידים בעברית, שילובם בשפה והשפעתם על התחום. הרשומה הראשונה תעסוק, איך לא, במשחק תפקידים.
מִשְׂחָק תַּפְקִידִים
המונח "מִשְׂחָק תַּפְקִידִים" הוא התרגום לעברית של המונח "Role-playing Game". ניתן להבחין בקלות בכך שבאנגלית המונח מורכב משלוש מילים, אך בעברית משתיים בלבד. איך זה יכול להיות? לאן נעלמה מילה? האם יתכן שהמתרגם השמיט מילה? כן.
קשה לקבוע איזו מילה הושמטה, בשל הפירושים השונים של המילה מִשְׂחָק בשפה העברית. אציג שניים מהם:
- מִשְׂחָק – פעולה של תנועות או חשיבה או ניחוש או זריזות וכד' לשם שעשוע או לשם תחרות. (פירוש (1) מתוך מילון ספיר)
- מִשְׂחָק – אופן ההצגה של שחקן התיאטרון. (פירוש (3) מתוך מילון אבן-שושן)
על מנת להקל עלי ועליכם, אשתמש מעתה ואילך במילה "שעשוע" כשכוונתי היא הפירוש הראשון (game) ובמילה "גילום" כשכוונתי היא הפירוש השני (play).
נבחן את האפשרות שהמילה שעשוע (game) הושמטה בתרגום:
במקרה זה, פירוש המילה מִשְׂחָק הוא גילום. הבחירה להשמיט את הפירוש "שעשוע" יוצרת תרגום מדוייק למונח אחר, Role-play. למרות שהוא מוכל במונח Role-playing Game, פירושו שונה. פירוש המונח Role-play הוא גילום תפקידים. אין כאן משום השעשוע. גילום התפקידים יכול להתבצע למען כל מטרה, בין אם היא שעשוע, או מטרה אחרת. ובאמת, המונח מִשְׂחָק תַּפְקִידִים (כמו Role-play) משמש גם לתיאור שיטות חינוך, שיטות בטיפול פסיכולוגי, שיטות לגיוון חיי המין ושאר שימושים.
הבחירה בכך שהמילה game הושמטה משאירה אותנו עם פעילות שתוכנה מוגדר, אך מטרתה אינה מוגדרת. לטענת מנחים ושחקנים מסויימים, אין כל רע בכך. להפך, ההכרח שמִשְׂחָק תַּפְקִידִים יהיה שעשוע הוא מגבלה שחלק מהמנחים אינם מעוניינים בה (אתם יודעים למי אני מתכוון). בהשמטת השעשוע מתוך מִשְׂחָק תַּפְקִידִים אנחנו פותחים פתח לכך שהמטרה תהיה ניסוי כלשהו, חינוך, העברת מסר, או כל מטרה אחרת.
אמנם הבחירה בפירוש זה מורידה מאיתנו מגבלה, אך קיום הפירוש הזה יוצר חוסר הבנה וכפל משמעות. השימוש באותו המונח בדיוק לתיאור סוגי פעילויות שונים פועל לרעתנו כשאנו מעוניינים להסביר מהו אותו תחביב המכונה מִשְׂחָק תַּפְקִידִים.
זהו, למשל, גילום תפקידים:
נבחן את האפשרות שהמילה גילום (play) הושמטה בתרגום:
במקרה זה, פירוש המילה מִשְׂחָק הוא שעשוע. הבחירה להשמיט את הפירוש "גילום" יוצרת הקבלה לסוגי משחקים אחרים. יתכן שכפי שהכדור הוא הכלי המשמש את השחקן במשחק כדור, כך התפקידים הם הכלי המשמש את השחקן במשחק תפקידים (ניתן לבצע הקבלה זו גם למשחק לוח, למשחק קלפים, וכן הלאה). פירוש זה מתאים למשחקי אתגר, בהם הקבוצה נדרשת להתמודד יחד עם האתגרים (לדוגמא, "מבוכים ודרקונים" – הקופסא האדומה). במשחקים הללו הכלי החשוב ביותר הוא התפקיד: לוחם, קוסם, גנב או תיק עזרה ראשונה.
הבחירה בכך שהמילה play הושמטה משאירה אותנו עם פעילות שמטרתה מוגדרת היטב, שעשוע, אך תוכנה אינו מוגדר. כל שמוגדר הוא שנעשה בה שימוש נרחב בתפקידים. האם זה מפריע לנו? לדעתי, כן. אם בפירוש הנבחר המילה "גילום" אינה מופיעה, הרי שאיננו דורשים גילום תפקידים, או אפילו תפקידים ניתנים לגילום. אם אנחנו מקבלים את הפירוש הזה, יכול לבוא יבחוש בן שלולית כלשהו ולטעון כי הכלי החשוב ביותר בכדורגל הוא תפקידיהם של השחקנים (חלוץ, קשר, מגן וכן הלאה), ולכן כדורגל הוא משחק תפקידים. אם האבחנה שלו בתחום הכדורגל נכונה, הרי שאין ביכולתנו לסתור את טענתו. אנו נאלצים לקבל בהכנעה את היותו של הכדורגל משחק תפקידים.
אמנם הבחירה בפירוש זה משאירה אותנו בתחום השעשוע, אך היא פורצת לחלוטין את המגבלות אודות תוכן המשחק.
זהו, לדוגמא, שעשוע ללא גילום (אבל עם דגים):
לאחר שניתחנו את שתי האפשרויות הללו באופן מילולי, אנחנו יכולים לקבוע באופן חד-משמעי ששני הפירושים של המילה מִשְׂחָק נחוצים על מנת לתרגם היטב את המונח "Role-playing Games" ועל מנת להגדיר את התחום בו אנו עוסקים. עם זאת, יש שיעדיפו לבחור לעסוק במשחק תפקידים שאינו שעשוע (Role-play) על מנת להשיג מטרות מסויימות.
לסיכום, אם וכאשר אתם מוצאים עצמכם מנסים להסביר למישהו מה זה "מִשְׂחָק תַּפְקִידִים", זיכרו כי באנגלית מדובר ב-"Role-playing Game", ולכן, כנראה שתרגום ראוי יותר היה "משחק גילום תפקידים".
כאן מסתיימת הרשומה הראשונה. אתם מוזמנים להגיב ולהציע מילים ומונחים מעניינים מתחום משחקי התפקידים לרשומות הבאות. חלקכם ודאי שמתם לב שעסקתי בשורש שׂ.ח.ק, אך התייחסתי רק לפירושים game ו-play, ולא לפירוש act. אל דאגה, אתייחס גם אליו ברשומה נפרדת אודות המילה "שַׂחְקָן".
אבשלום קור קטן עליך.
אז רגע, מה בעצם אתה מנסה להגיד? שיש תרגום מדוייק יותר שמכיל כפילות מסויימת ונשמע לא משהו? יען כי לי אין יותר מדי בעייה לאפשר פוליסמיות של מילה גם בתוך אותו מונח.
ובמילים אחרות – מה הופך את הניתוח שעשית לרלוונטי יותר מאשר בחירה של "יסודן" מול "מסד"?
ואם לגשת למטרות המוצהרות שלך – איך בחירת המונח "משחקי תפקידים" משפיעה על התחום? זה מרגיש כאילו התחלת משהו והשמעת את תרועת הסיום לפני שהגעת לאמצע.
אהבתי את הכיוון, אשמח לקרוא את שאר הרשומות בעניין. לא לגמרי מסכים עם הניתוח – לא חושב שהיתה כאן השמטה, אלא האחדה – אבל התוצאה הסופית נכונה בעיני, וחשוב שאנשים יזכרו שמשחק תפקידים הוא גם play וגם game.
אני לא יודע, ויענו לי הסוציולוגים שביננו – האם משחק נעשה תמיד לשם שעשוע? התשובה, לעניות דעתי, היא לא. על כן, אני לא רואה שום צורך להחליט ש"משחק תפקידים" שמשחקים בחדר הפסיכולוג או בחדר המיטות שונה מהותית מ"משחק תפקידים" שמשחקים על השולחן בסלון.
המשחק הוא אמצעי. המטרה היא חיצונית לו.
למען האמת, כבר מזמן לא משחקים רק לשם שעשוע – הדוגמה שהובאה, כדורגל, לא נעשית לשם השעשוע של השחקנים.
כל מה שיש לנו כאן זה כפילות משמעות במילת הכלי – שני הכלים שלנו הם גילום ו"משחקיות" – שיטה, תקראו לזה איך שבא לכם. כמו שאמר עמית, פוליסמיות זה לא נורא. להיפך, לדעתי זה חינני.
רשומה כדרבנות.
אני חושב שיש צורך בניתוח הזה מהסיבה המוזכרת ברפרוף ברשומה עצמה – הקושי להסביר מהם משחקי תפקידים למי שעוד לא חווה אותם.
חוץ מזה, שחר, אני חושב שאתה מתכוון רק לכדורגל מקצועי ובמקרה הזה אפשר לטעון שזה כבר לא משחק, אלא תחרות. אם התוצאה היא החשובה, זה אינו משחק – למשחק יש קונוטציה כלשהי של… חוסר חשיבות? חוסר רצינות? קלילות? אף אחד מאלה לא מדויק לגמרי, אבל נראה לי שתבין אותי.
אני צריך לראות עוד רשומות בסגנון כדי להבין את דעתי על זאת מצד אחד זה נראה כמו התפלספות למען ההתפלספות ביחוד כי הגעת למסקנה הדי מתבקשת שהייתה די ברורה מההתחלה מצד שני זה נראה כמו הקדמה נחמדה לעוד רשומות בסגנון ולכן אם יהיו עוד רשומות והם יהיו טובות אז הרשומה הזאת מצאת חן בעיני אם לא אז זה נראה כמו התפלספות לממען ההתפלספות ואת זה אני לא אוהב.
ניב
איתמר, ברור לך שהקו מעורפל מאוד – אולי כדורגלנים בליגת העל לא משחקים בשביל הכיף, אבל מה עם הליגות הנמוכות? מה עם ליגות חובבים? אולי אתה יכול לקבוע לכל שחקן האם הוא משחק למען הנאה או למען תחרותיות\מקצוע (וזאת בהנחה שיש סתירה בין השניים), אבל אתה לא יכול לקבוע את זה למשחק – פשוט מפני שאולי חלק מהשחקנים משחקים בשביל מטרה אחת וחלק בשביל אחרת.
הנקודה היא שזו לא חלוקה חזקה. את אותו הדבר אפשר להגיד על שח, על כדורגל שמכריחים אותך לשחק בביה"ס, או על הפעלות בצופים. ובכלל, הטענה שבמשחק-משחק אין חשיבות לתוצאה לא נכונה – בטוח יצא לך לשחק עם מישהו שהיה חייב לנצח, גם מ"ת, שלא לדבר על חלאות במשחקי מחשב (אהמ, אהמ).
זו הבעיה כשמסתמכים אך ורק על חלוקה סמנטית – אנשים אחרים לא מבצעים אותה, ואתה נאלץ להתמודד עם חוסר הדיוק שלהם. אם רוצים להשען על הגדרות חיצוניות, כמו מילונים או מוסכמות, צריך להתמודד עם מה שהעולם החיצון עושה.
למיטב זכרוני מהקורסים שלקחתי בסוציולוגיה, כל "משחק" הוא סוג של פעילות מהנה. כדורגל מקצועי זה לא משחק, כי הוא מקצועי – משלמים לך בשבילו, זאת העבודה שלך. אם אתה גם נהנה ממנו עדיין, אז ממש אחלה לך, ואז זה עדיין משחק בשבילך. אבל אחרת, זה פשוט עבודה.
זה ההבדל הגדול בין משחק לעבודה, האם אתה נהנה מזה או לא. (הבדל קצת גס, אבל עיקר העניין שניסו להדגיש בקורסים הוא שאין הגדרה מדויקת למשחק). למשל, שחקני WOW ותיקים מכירים כבר את התופעה שקצינים בגילדות פורשים מתפקידם ואפילו עוזבים את המשחק, לאחר שהם אומרים ש-"יש כל כך הרבה סידורים לעשות, שזה מרגיש כמו עבודה". בכמה וכמה ראיונות שקראתי, מנהלי גילדות אומרים שזה כמו העבודה השנייה שלהם. רבים מהם מפסיקים לשחק אחרי שהם מגיעים למסקנה הזו.
זה שמשחק תפקידים הוא בעיקרון משחק, אינו שונה מכך שכדורגל הוא בעיקרון משחק. את שניהם אפשר לשחק בשביל הכיף, או באופן מקצועי שאינו מביא בהכרח הנאה (למשל, מי שמריץ בחוגים), ואז, כן, אני אגיד שאתה לא משחק. אתה משתתף בפעילות שמכונה משחק, אבל אתה לא באמת משחק – וזה לא רק הבדל סמנטי.
כשהכריחו אותי לשחק מחניים בבית ספר, סבלתי למדי. אפילו שקראו לזה "משחק", זה לא שונה בשום דבר מעבודה – פעילות שאני חייב לעשות כדי להמנע מעונש\להשיג דבר מה שאני זקוק לו. נאנחתי והשתתפתי בפעילות, אבל בטח שאני לא יכול להגיד שהרגשתי שאני משחק.
אז כן, אני חושב שמשחק (game) נעשה תמיד לשם שעשוע. משחק play לא בהכרח. יש הבדל מהותי וחשוב בין משחק תפקידים בחדר המיטות ובספת הפסיכולוג לבין משחק תפקידים בשולחן שלי, ואני לא רוצה לטעון שהשניים זהים. למרות שהם יוצאים מבסיס של אותו מצב חברתי, ההבדל ביניהם הוא קריטי, לא שולי.
אני עם ננסק
ערן, בזמן שמה שאתה אומר נכון, זה עדיין מגדיר את הקיצונים, ולא את התחום האפור שבאמצע.
אה, אבל זה פשוט: אי אפשר להגדיר את התחום האפור שבאמצע. אי אפשר להגדיר באופן מדוקדק כל דבר, מה לעשות. תמיד ישארו מקומות אפורים באמצע, שהדרך הטובה ביותר לנתח אותם ולהתייחס אליהם היא, לדעתי, השוואה לקיצונים משני הצדדים, אותם כן הצלחנו להגדיר.
רגע רגע רגע.
ערן – אתה אומר שלפי הסוציולוגיה הזאת שלך ההבדל בין משחק לעבודה הוא שמהראשון אתה נהנה ומהשני לא?
כלומר, אני מכיר לא מעט אנשים שחושבים בגישה הזאת, ואפילו שמעתי אותה לאחרונה בכמה הזדמנויות. אבל… כן? זה מה שהם אומרים? וואו… שילכו ללמוד היסטוריה או משהו שימושי.
נשמע לי כמו סמנטיקה (הנושא הכללי), אבל לך תדע. הייתי עושה גניאולוגיה קצרה של המונח לפני שאני מתחיל להעלות השערות. שווה לבדוק את ההתפתחות שלו, לראות איך אנשים שונים תפשו אותו, לבדוק איפה ואיך הוא מופיע בצורות המוקדמות שלו.
ננסק, הגדרות תכליתיות הן לא יעילות במיוחד. זה לא אומר שום דבר על המהות או האיכות של משחק.
דייסמן, לסמוך על מישהו שלמד שני קורסים בסוציולוגיה כדי לייצג תחום שלם זה לא בדיוק מייצג. קל מאוד ליפול לתוך דעות קדומות, עדיף שלא.
ד.
ורק תוספת קטנה, אלקין: לא, משחק לא תמיד נעשה לשם שעשוע. אני מעדיף הגדרה פרגמטית, במקרה הזה – משחק הוא מה שאנשים קוראים לו משחק. במקרה הזה, נוכל להתחיל לבדוק מה משותף לכל הדברים (או לפחות לחלק גדול מהדברים) שאנשים קוראים להם משחק ודרך העדויות השונות והחומר האמפירי להגיע לכמה השערות לגבי איכויות של משחק.
סוציולוגים, לפחות האיכותניים מבינינו (יומרני משהו, אני בסה"כ בתחילת תואר שני וכמובן שההכללה מוגזמת) לא ינסו להגדיר גבול ברור בין משחק ללא-משחק אלא יבחנו את האיכויות השונות של דברים הנתפשים כמשחקים על ידי שחקנים חברתיים שונים.
ד.
גיל, נראה לי שהפכת קצת את היוצרות בין play ל- act. דווקא השני הוא גילום תפקיד והראשון קשור יותר לדברים אחרים (לכן הפועל של לשחק במשחק הוא play ומלה זו גם משמשת לנגינה).
מתוך מילון מריאם וובסטר:
Act (verb)
2 a: to represent or perform by action especially on the stage b: feign, simulate c: impersonate3: to play the part of as if in a play
Play (verb)
4 a: to engage or take part in a game
ערן: אני אוהב את הכיוון שלך, אבל אתה גם יכול להגיד שמישהו שעובד כמנחה בחוג עלול לא להנות – אז זה אומר שהוא כבר לא משחק, אלא עובד? או שרק אם כל המשתתפים לא נהנים, זהו לא משחק (אולי זה רק משחק גרוע)?
בכל מקרה, אני בהחלט חושב שאם בשנת 1989 (או מתי שזה לא היה) במיצוב היו קוראים לזה "משחק גילום תפקידים" היה יותר ברור במה מדובר. ואז גם ראשי התיבות היו שלוש אוליות, מה שתמיד רצוי 🙂
לסיום, אני מוחה על הניסוח של גיל שרומז לכך שהקופסה האדומה לא הייתה באמת משחק (גילום) תפקידים.
כמעט גמרתי את התואר הראשון שלי בסוציולוגיה-פילוסופיה, אבל זה היה לפני די הרבה זמן ואני לא זוכר הרבה. מודה שגם לא הייתי סטודנט קשוב במיוחד. כמו שאומר הקויוטי, עדיף שלא להסיק מכמה ברבורים שלי על הסוציולוגיה בכללותה, שהיא בעיני תחום עיסוק מעניין להדהים.
קויוטי: אין לי עניין להיות כאן סוציולוגי איכותי, אני כולה כותב על משחקי תפקידים ומשחק אותם. ללכת להגדיר עכשיו מה זה בדיוק משחק, זה כבר יותר מדי בעיני. (לא אוהב להתחבט עמוק בדברים האלה; כמו כאן: http://roleplay.org.il/phorum/read.php?1,334478). מספיק לי הגדרה שימושית, גם אם היא לא משהו-משהו מבחינה מדויקת, ולא מבוססת על ניתוח מעמיק עם SPSS.
איתמר: חשוב לי לעשות את ההפרדה בין game ל-play. מנחה בחוג שלא נהנה איננו משחק במובן של game. הוא אומנם בתוך game, אבל הוא לא שחקן באותו אופן שבו אחד הילדים הוא שחקן. הילדים החליטו להשתתף בפעילות החברתית הזו כי זה כיף להם, מאותה סיבה שאנחנו נפגשים לשחק, ושקבוצות משחקי תפקידים ולוח אחרות נפגשות לשחק. ברגע שמישהו מעביר להם את המשחק, והוא אינו עושה זאת *במטרה לשחק* אלא מתוך הכרח כלשהו (כלומר, לא רק שהוא עובד, הוא גם לא נהנה מזה – מרגיש רק כורח להשתתף, לא מפיק מזה הנאה), אז הוא אינו שחקן במובן הקלאסי. עדיין נקרא לו שחקן, כי הוא חלק מהמשחק, אבל כדאי לדעתי לעשות הפרדה: הוא אומנם player, הוא חלק מהפעילות ממש כמו שכדורגלן הוא חלק מהקבוצה, אבל באותו הרגע הוא לא gamer, חלק *מהחוויה* המשותפת של משחק.
זה גם תואם היטב לסלנג הרגיל שבו אנחנו משתמשים: גיימר, או משחקן בתרגום העברי של המשחקיה, הוא מישהו שאוהב לשחק. האם גננת היא גיימרית, כאשר היא מלמדת את הילדים לשחק סולמות ונחשים? בפירוש לא.
אבל הנה הכשלון המילולי שמקשה עלינו את ההפרדה – כאשר היא והילדים משחקים ביחד, כולם יגידו שהיא שחקנית. למעשה, הם מתכוונים למשמעות ה-player של שחקנית, מהבחינה הטכנית ביותר של "משתתפת במשחק". היא אינה משחקת למען המטרה שעבורה נוצר המשחק (וכל משחק אחר באשר הוא) – הנאה.
זאת הבנתי על העניין, בכל מקרה.
I actually like Wittgenstein's "Family resemblance" best, when it comes to defining games.
Though I also dabbled in defining games, for my purposes on my blog. My "RPGs and Story-Games?" post is still brewing.
לכולם: אני שמח שנוצר כאן דיון. אני לא משתתף בו כי אני כבר נתתי את הפרשנות שלי לדברים. אני מאוד נהנה לקרוא את הפרשנות שלכם.
זיפדרייב: לא, לא היה כאן בלבול בין play לבין act. בשום דרך המילה play בצירוף role-play אינה יכולה להיות בפירוש של "to engage or take part in a game". אם זה אכן המקרה, יש כפילות מיותרת בין game לבין play באנגלית. אני חושב שהפירוש אליו מתכוונים ב-role-play הוא דווקא פירוש 3b מאותו מילון: "to act in a dramatic production". יש מגוון ספרי שיטות בהם כתוב "a game of role-playing". צורת הכתיבה הזאת מבהירה שמדובר על play a role ולא על play a game.
רק תיקון קל לננסק: לא איכותי ("בעל מידות טובות"), איכותני (כזה ששואל "איך?" ולא "כמה?" או "למה?").
אגב Play, שחקן (player) הוא מי שמקבל על עצמו את הmindset של המשחק ו"משתף איתו פעולה". לכן – אין כל קשר להתאמה למטרות הקבוצה או למטרה אישית כלשהי. האמצעים, לא התוצאות, מגדירות play. במובן הזה, game הוא סוג של play עם חוקים מוגדרים ודגש על הנאה ושבירת שגרה על ידי איכויות שנחשבות "משחקיות" או "קלילות".
ד.
פינגבאק: שפה מדוברת היא לא תמיד מפגרת | משחק בתיאוריה
פינגבאק: זה לא המשחק, זה ההקשר | משחק בתיאוריה