כבר התרגלתי להיות חברה לזן נדיר בנוף משחקי התפקידים הארצי. עם כל התרחבות התחום בשנים האחרונות עדיין אנחנו הבחורות סובלות מנחיתות מספרית ניכרת. כל זה בא לידי ביטוי לא רק בכך שהתרגלנו לחלוק את המשחקים שלנו עם רוב גברי, אלא שהמשחקים הנכתבים מכוונים לקהל הרחב – הגברי ברובו – ועלינו להתעלם מה"שטויות של הבנות" ולהסתגל.
לא עוד!
את גרגור האטון הסקוטי פגשתי בניו זילנד, בכנס משחקי התפקידים KapCon . מאחורי המבטא הכבד והחזות התמימה התגלה מנחה מוכשר וכותב מקורי שסחרר כנס שלם על אצבע קטנה. נדמה היה שעד סיום הכנס לא היה שחקן אחד שלא חווה משחק של Best Friends, החברות הכי טובות. מדובר בפרי יצירתו של גרגור, משחק אינדי על חבורת חברות ועל הריבים הקטנוניים ביניהן.
בקצרה- זה משחק על איך זה להיות בחורה. אני כבר שומעת את קולות המחאה של חברותי לתחום – מעין צעקות עמומות על פמיניזם, סטריוטיפים, מעמד האישה ואחריות חברתית. אבל תודו בזה, בנות, הכל אמת. להיות בחורה זה לא פשוט, במיוחד כאשר רוב מה שממרר את חייך מקורו במה שחברותייך גורמות/ עושות/ אומרות עליך, כאשר קטנוניות היא לא מילת גנאי, אלא דרך חיים. "החברות הכי טובות" פותח חור הצצה נדיר לעולמה של בחורה, עולם בו מה שחברותיך חושבות עליך הוא גם המציאות, עולם בו אף אחת לא באמת אומרת מה שהיא מתכוונת אליו, אבל איכשהו הכל נאמר.
את המשחק ניתן לשחק בכל סוגה ובכל תפאורה, והשיטה (המסופקת בקישור למעלה בגרסא חינמית מצומצמת) פשוטה להבנה וזורמת עם אווירת המשחק.
צפיתי במשחק שבו החברות של ההוביטים באחוות הטבעת מחליטות על גורלה של הארץ התיכונה על פי נשף ריקודים, שיחקתי במשחק בו פליטות פריים-טיים מהאייטיז נלחמות על משרתן בציפורניים, בשיניים ובעזרת תחפושת עם מחשוף עמוק; הנחתי משחק בו ערפדות פיראטיות מנסות להתחמק מקללה אכזרית על חשבון חברותיהן. הקבוצה בה שיחקתי הייתה מעורבת- 4 בנות ו-3 בנים. כשחקנית הרגשתי שחרור עצום, כמו שחקן מו"ד ותיק שמכיר את כל החוקים, הרגשתי שזה העולם שלי. המומחיות שלי בו לוטשה בשנים של להיות בחורה, ועכשיו מותר להגיד את כל הדברים ששמרנו בשקט, הנה מותר לשתף בו אחרים. השחקנים מהמין השני טענו שההרגשה הייתה מוזרה אך משעשעת, האיזון בין חשוב לטפל מופר, והם הבינו למה צבע האודם הוא משמעותי, ומדוע כשאת שונאת אותן את בכל זאת מסתובבת איתן.
כמנחה הבנתי משהו נוסף, נכון שהמשחק מגוחך, מוגזם ולא באמת משקף את המציאות, אבל כמו בדיחה טובה, הוא מבוסס עליה. ההנאה האמיתית לא מגיעה מהגיחוך על חייהן של בחורות, אלא מהאמת הקטנה שמאחוריה, בחצאית ורודה ומסקרה תואמת.
למיטב זכרוני, קנית עותק אחד בביגור שנה שעברה? או שאני מתבלבל?
בכל מקרה, בהחלט אחד מחמשת האינדי שאני חייב לקנות, לצד Bliss Stage.
ניסית גם את Nicotine Girls?
תריצי? נראה אם אוכל לזייף התחברות לצד וגו'.
איכס בנות
קניתי פריים טיים בביגור 2008, שהוא גם משחק אינדי מצויין, וכשיהיה לי משהו נוסף להגיד עליו אני אולי אכתוב פוסט בעניין. את המשחק המדובר קניתי כקובץ במחיר סביר לכל הדעות.
*הכניסי מחאה עאלק-פמיניסטית כאן*
זר לא יבין את זאת 😉
אבל טלי!!!
לא הבנתי.
למה את מרגישה שאת יותר מתחברת למשחקים של בנות? P:
אז השיטה הזו היא ברביות לחנוניות?
דניאל, אני אשמח להריץ שוב משחק דומה, וכנראה אעשה את זה באייקון ובכנסים נוספים הבאים עלינו לטובה.
מרק, לא ניסיתי, על מה השיטה?
ענבר- זה כי אני בחורה. אני מבטיחה שאני בחורה, לא כמו המקרה שסיפרת לי שהיה לך פעם עם איזו "בחורה".
שחר- לא ממש ברבריות לחנוניות. כל מי ששרדה בית ספר יסודי מבינה שחיים חברתיים הם ג'ונגל, אדרבא כשזה מגיע לבנות. ברבריות- בהחלט. לחנוניות? לאו דווקא- לבנות. כמו שמו"ד הוא ברבריות מסוג אחד, BF היא מסוג אחר. פחות להוריד ראשים לאורקים, יותר לשכנע אותם שחבל שהם נולדו בכלל.
WTF????
כן בהחלט תריצי משחק כזה בביגור זה חייב להיות מעניין.
From its page: "nicotine girls is a roleplaying game of teenage, lower-income girls looking for happiness."
It's a pretty short game by Paul Czege.
לא ברבריות, ברביות.
שחר, LOL, ברור. ברביות זה כל כך מגניב. חנוניות לא רוצות מגניב- חנוניות צריכות ברביות לחנוניות.
מעניין אם עוד יש לי ברביות (ברבריות ) בבית איפשהו…
טלי, באמת! קוראים פה בנים, ואת עלולה להטעות אותם – לא, רבותי, אי אפשר באמת להתאים מסקרה לחצאית ורודה – זה לא עובד ככה. או שאולי אפשר, אבל זאת בדיקת קוסמטיקה מול ד"ק 35, אם את נכשלת ביותר מ-5 נקודות את מקבלת -2 לתכונת המראה שלך, לי יש מתאם קוסמטיקה כולל של +1 אז אני לא הייתי מנסה אפילו (מההיכרות שלי איתך, טלי, לא הייתי מניח שיש לך יותר מ- +10 אז גם לך לא כדאי)
דימה, אין לי שום מושג מה כתבת. עלה והצלח!
זה מגניב.
רוצה.
מי באה לשחק?
אני באה לשחק!
אולי אחרי משחק כזה אני אצליח להבין את אשתי… תרשמו אותי לאייקון.