קראתי אתמול בבלוג המשחקים gameplaywright את ההערות של וויל הינדמרך, מהמפתחים של Vampire החדש, על הניגוד בין שיטה לעולם במשחק הזה (את זה הוא כתב במקור כתגובה לעץ הזה ב-RPG.net, אבל זה היה ארוך מדי). הוא מספר על איך שהעולם של ומפייר הוא עולם של סודיות, פוליטיקה ורומנטיקה, בעוד שהשיטה מעודדת יותר משחק של סקס ואלימות. שזה די נכון (והיה נכון בעצם גם במשחק הערפדים הקודם).
זה מעניין לחשוב על איך שדברים כאלה קורים. כלומר, איך זה שנכתבת שיטה למשחק מסוים שמתנגשת באופן ישיר עם העולם של המשחק הזה? דווקא ההפך נראה שאמור להיות נכון (למשל, כל המכניקות של Promethean מחזקות את המשחק שאמור להיווצר שם). בכל מקרה, זה מעניין. השאלה שאני רוצה להעלות, אגב, היא האם זה ניגוד בין שיטה לעולם, או שזה ניגוד בין הדבר שרוב השחקנים רוצים לשחק (משחקים של סקס ואלימות, כמו שהגדיר אותם הינדמרך) לבין הדברים שכותבי השיטות רוצים שישחקו?
ברור שזה מה שאמור לקרות.
למה זה קורה? כי יש אנשים שלא יודעים לעצב משחקים. וכן, אנשי הזאב הלבן בהחלט נמנים עליהם.
לגבי סקס – אני לא חושב שיש הרבה מה לעשות. התרבות הפופולארית משייכת ערפדים עם סקס עוד מימי דרקולה, וזה רק הולך ונהיה בוטה יותר עם כל סרט נוסף שיוצא.
לגבי אלימות, פה אולי אפשר לעשות משהו. המשחק של vampire, כמו רוב המשחקים של WW, נותן לשחקנים רשימה גדולה של כוחות על טבעיים זמינים, הרבה מהם מיועדים להזיק בצורה כלשהי ליצורים אחרים. קשה לצפות משחקן שרואה את כל זה שלא יצא לאיזה power trip עם הכוחות שלו. מבחינתו, הם שם כדי שישתמשו בהם, וכמה שהמשחק מאפשר לו.