בהמשך הרשומה אני אדבר על מטעני-קסם ושימוש מושכל בהם. מי שמחפש ניתוח של יסוד משחקי מוזמן לקפוץ קדימה, כי קודם אני אספר על מה שקלטתי בזמן שיחה עם הזיוויטיס, האיש, המחלה והתחרויות, שהבהירה לי משהו על "צבאות אלמוניים". ספציפית, העובדה שזו אולי שיטת המ"ת הטובה ביותר בשוק כרגע, אבל שיטת הקסם שלה מיועדת לנאפסים.
סקירה מהירה – מלבד סעיף ה"שונות" הנרחב, מלהיב ומרתק של המשחק, עיקר שיטת הקסם עוסק בשני סוגי אנשים – צלמים ומכשפים. בלי להכנס לסיפור שמאחורי השיטה, לצלמים יש יכולות קבועות, שמתווספות כאשר הם משפרים את התכונה הרלוונטית. עד שיש להם 50% במיומנות יש להם כוח אחד, שבהתאם לדרגה הנמוכה של המיומנות לא מצליח מאוד, עוד כוח נוסף מתווסף אחרי 50%, עוד אחד אחרי 75% ועוד אחד אחרי 90%. הבעיה היא ששני הכוחות הראשונים, כמעט בכל המקרים המצויינים בספר, מיותרים לחלוטין. לרוב הצלמים, עד שהשקעתם במיומנות אחת 75 נקודות (הון עתק, במונחי השיטה), זה פרט שדורש הרבה עבודה מהשחקן והדמות, ונותן מעט מאוד. כמות העבודה שצריך כדי לתחזק את המיומנות פשוט לא מצדיקה אותה – השיטה מעלה הרבה אפשרויות לפגוע בצלם דרך המחוייבות שלו, וכמו שאנחנו רואים, ל-90% מהצלמים אין שום דבר לעשות שיכול להגן עליהם.
מנגד, המכשפים. הם צוברים מטענים שמפעילים את הקסמים שלהם מפעולות בעלות משמעות סמלית. הבעיה במשפט האחרון הוא העובדה שהמשמעות של הפעולות סמלית, אך לרוב לא משחקית. לרוב סוגי המכשפים יש סקאלה מסויימת של פעולות, כאשר רוב הפעולות מצליחות לאחוז בשני הקצוות – הן גם מסורבלות ומקשות על חיי הדמות, וגם לא מעניינות למשחק על ידי השחקן. לדוגמה, רכישת ספר מעל למחיר מסויים, או שיטוט של ארבע שעות בעיר. רוב הפעולות יוצרות מן שגרה תמוהה, כזו שמצד אחד דורשת תיאור ומחשבה מצד השחקן, מצד שני סביר שתשתלב באופן מאוד בעייתי עם פעולות שאר חברי החבורה ומצד שלישי, תאפשר למנחה, אם וכאשר הוא ירצה, לדחוף לשחקן מקל בגלגלים. האחרון אולי לא נשמע לכם כמו בעיה, אבל כאשר המנחה צריך להתייחס לשגרה שהתחילה בפגישות קודמות ("זוכר שאמרת לי שאתה יוצא לטיול בפארק כל יום בחצות? אז הפעם קופצים עליך שודדים"), זה נאראטיב גרוע. אם, לעומת זאת, השודדים קופצים בפעם הראשונה שהדמות יוצאת לשיטוט, זה נאראטיב מאולץ.
ואז, בזמן השיחה עם הזיוויטיס, הבאתי את הדוגמה מהספר הסיפורי, godwalker, בו אחת מהדמויות מושיבה את עצמה על מכשיר שהיא יצרה, שיוצר אוטומציה של תהליך פציעה עצמית. אז נפל לי האסימון – הדמות מודעת לשיטה ופועלת על פיה. היא הגיעה למצב שהיא לקחה את אחד מהיסודות המזעזעים של השיטה, אנשים שפוצעים את עצמם כדי להשיג עוצמה, והופכת את זה לדבר ממוכן, מסודר, אוטומטי. הדמות, בעקבות השיטה, לוקחת פעולה משמעותית והופכת אותה לשגרתית, ובכך חסר משמעות. סתירה!
בעצם, צבאות אלמוניים פועלת מאוד גרוע כשזה מגיע לתחום צבירת העוצמה, אבל היא פועלת מצויין בכך שכל אחת מהדרכים להשיג את הכוחות – המטענים או הסמלים – מאפשרת דרך אינהרנטית לטרפד את עצמה. כלומר, השיטה מצויינת לאנשים שנלחמים במכשפים וסמלים, מפני שהיא עוסקת, בחלקים הרלוונטיים, בעיקר בדרכים לפגוע באלו, ולכן עיקר השיטה, חלקים נרחבים מהספר, מיועדים לנאפסים אויבים.
לקפוץ לכאן, רבותיי המדלגים!
אז, ראינו שצ"א יצרה שיטה בה השגת המטענים עליהם הקסם פועל גם בנאלית וגם מסרבלת את המשחק. היא לא מעניינת מחד, ולא מפנה מקום מאידך. אני אולי אוהב את צ"א ומתעב את שיטות הזאב הלבן ומו"ד, אבל אין מה להגיד, הן עושות את זה הרבה יותר טוב. השגת מטענים צריכה להיות אחד מהשניים – בנאלית לחלוטין, כך שאפשר להחליק אותה משחקית ולהמשיך הלאה, או משמעותית ומעניינת משחקית. הראשון, שמאופיין בדוגמת ה"אני הולך לישון ומתעורר מחר עם מלייאנתלפים קסמים חדשים" של מו"ד, מתאים לכמות מטענים קבועה. אם אין עניין ואתגר מושרשר בהשגת המטענים, אין סיבה שגם כמות המטענים תעלה לדיון. אם, לעומת זאת, רוצים שיטה שתאפשר לצבור עוד ועוד מטענים, כאשר הדוגמה המוצלחת ביותר היא מישהו שטוען את עצמו לפני קרב או מישהו שאחרי אתגר מסויים צריך למלא מטענים או להתמוטט (Godlike עושה את זה יחסית טוב). כבר דנו בנושא במקומות אחרים, וגם כאן התנאי קיים – אם כמות המטענים היא שאלה, נושא בפני עצמו, משהו שיש להשיג – אז השגת המטענים צריכה להיות מעניינת. אם היא קבועה, זה צריך להיות עניין קבוע, פשוט וחלק.
השיטה שעושה זאת טוב ביותר היא Vampire, מפני שהיא משלבת את שתי האפשרויות בצורה חלקה. המטענים של הערפדים, הדם, משמשים כמעט לכל דבר במשחק, ובמיוחד, ובסיטונאות, לקסמים וקרבות. שם לכל ערפד יש את איזור הציד שלו, ומציאת מישהו וריקון דמו היא עניין של של שגרה שאין מה לציין, כך שביומיום, כל ערפד מלא בדם עד כלות. אם, לעומת זאת, הערפד עבר קרב קשה, הוא מרוקן מדם, בסביבה עוינת וכו' – פתאום מציאת קורבן היא עניין רציני, שכולל גם מציאה, גם שליטה עצמית כדי לא להרוג אותו וגם הדבר הקטן של הסתרת קיום ערפדים מהאוכלוסיה – וכל זה מבוצע על ידי ערפד על סף פאניקה והתקף זעם משולבים.
לסיכום – צבאות אלמוניים היא השיטה הטובה ביותר בשוק, למרות העובדה שאחת מהשיטות היסודיות המוטבעות בה, שיטת הקסם, מתוחזקת על ידי תת-שיטת מטעני קסם מסורבלת ולא מוכוונת טוב. שיטות גרועות יותר, כמו מו"ד או עולם האפילה, לקחו את מטעני הקסם שלהן למקום מסודר יותר ולכן אצלן השגת הקסם אינה כאב ראש לשחקן. לכו שחקו בצבאות אלמוניים, ותמצאו לי דרך לשפר את ההטענה.
משוחררים.
מצאתי כמה דרכים להתמודד עם זה:
1. לוודא שכל שיטות הטעינה הן רלוונטיות ישירות למשחק. למשל, שיטות הטעינה של קוסמי הסיכון דורשת שהם ייקחו סיכון, שזה דבר מצוין לסשנים. או שיטות הטעינה של קוסמי הבשר, שנאלצים לפגוש בעצמם, וזה משפיע על המשחק כל הזמן. אפילו השיטה של קוסמי האלכוהול טובה – כי זה אומר שהם תמיד שיכורים. רוב השאר אכן לא משהו.
2. להצמיד את הטעינה לקסם. זה הרבה יותר קשה. זה משהו כמו קוסמי האלכוהול – רק כשאתה שותה אתה מסוגל להשתמש בקסם. אבל זה גם לא מתאים לדברים אחרים – למשל, זה לא הגיוני שקוסם סיכון יסתכן ואז מיד ישתמש בקסם שלו כדי לצאת מהמצב הזה, כי זה סתם טיפשי. אבל אפשר לנסות להצמיד את זה בצורה אחרת – הקסם פחות בשליטה של המטילים (אולי יהיה יותר חזק כדי לאזן את זה), אבל הוא קורה באותו האירוע שבו הם מפיקים מטען. עוד בעיה – הרבה משיטות הטעינה דורשות לעשות דברים מגונים לאנשים אחרים. בדרך כלל במצבי לחץ, האנשים האחרים יהיו שאר חברי הקבוצה, וזה לא תמיד עובד מכל מיני סיבות. אבל זה יכול לעבוד אם תתאמץ.
לדעתי, הפתרון הקל הוא פשוט לבנות מחדש הרבה מאסכולות הקסם כך שהן יהיו מעניינות יותר. יש כמה מוצלחות – כמו שאמרתי, קסם אלכוהול, קסם בשר וקסם סיכון – ואפשר לעצב לפיהן את כל השאר.
כמו שאמרתי מראש בדוגמה מתוך Godwalker, גם אסכולות הקסם המענייניות יותר מועדות, על ידי יוצרן, להפוך לבנאליות.
את 2, להזכירך, ניסינו במערכה שלי. לפעמים זה הצליח יותר, לפעמים פחות, אבל בכלליות, אתה היית מבולבל מההגבלות והאפשרויות החדשות שזה יצר ולא הצלחת למצות את זה.
במערכה שלך לא הייתי מבולבל מההצמדה של השניים זה לזה, פשוט לא הייתי יצירתי מספיק עם הכוחות. לקחתי קונספט שנשמע לי מגניב אבל לא ידעתי לנצל אותו מספיק.
כמו כן, היו רק איזה חמישה סשנים. לרוב השחקנים שלי בשיטות עם קסם חופשי לקח יותר מזה להבין איך קסם עובד.
בכל מקרה, השאלה היא אם בתור מנחה אתה נותן לשחקנים שלך ליצור מכונה שפוצעת אותם ומייצרת מטענים, או לא. זה מאד מאד קיצוני להגיע למצב כזה, וזה באמת משהו שמתאים לנאפסים לעשות ולא לדמויות שחקן. אני חושב שהאסכולות הטובות באמת נשארות טובות לאורך זמן. כן, יש דברים שבסוף הופכים לבנאליים – אבל זה נכון עם כל דבר שעושים שוב ושוב. הדרך להתמודד עם זה היא לוודא שהדברים האלה משתנים עם הזמן, או לתת עוד דרישות מעניינות לפעולות טעינה. אני מנסה משהו כזה בקמפיין הנוכחי, ואשמח לספר לך במקום שבו השחקנים שלי לא קוראים.