איך קמפיין נולד? ספר נולד בראשו של אדם אחד, והוא כותב אותו לבד. סרט נוצר ע"י הרבה מאוד אנשים, אבל הבסיס של העולם והעלילה נוצר בדרך כלל ע"י אדם אחד (תסריטאי או במאי או מפיק). אבל קמפיין (מהניסיון שלי) לא מתחיל מרגע של השראה – הוא מתחיל כשקבוצת אנשים רוצים לשחק ביחד. רק אחר כך הם מחליטים ביחד על מה יהיה הקמפיין.
זה נכון שקמפיינים זה לא בדיוק אמנות באותו מובן כמו רומן. אבל בכל זאת: איך יוצרים גרעין חזק לקמפיין, שכל השחקנים יתלהבו ממנו, כאשר הגרעין הזה הוא למעשה פשרה בין הרצונות של חמישה אנשים? אם למנחה יש רעיון ממש מגניב, איך הוא יכול לוודא שהשחקנים מסכימים איתו שזה מגניב בלי להרוס להם את ההפתעה – במיוחד אם זה הקמפיין הראשון שהקבוצה הו משחקת ביחד?
אני הייתי נרתע מסרט שכתבו אותו חמישה אנשים ביחד, ובטח שהייתי נרתע מסרט שנכתב על-פי בקשות הקהל. אבל זה בדיוק מה שקורה ברוב הקמפיינים. ברור שיש מקורות הנאה מלבד הכתיבה (כלומר העלילה והעולם), אבל אני יכול להעיד כשחקן שהדברים האלה חשובים לי. אז איך זה הולך ביחד?
מצד שני: נניח שהמנחה נתקף בהשראה מדהימה וכותב עלילה מטורפת לפני שהוא מגייס שחקנים. מה הסיכוי שהם יהנו?
אז מה אתה מנסה להגיד לי, בעצם?
מנסיון שלי design by committee הוא אכן בעיה. מערכה אחת (מדוע לומר קמפיין?) תוכננה בשיתוף, אבל החזיקה שני מפגשים בלבד. מערכה שניה, שכללה גם חלוקת תפקידים מסודרת בין הדמויות, החזיקה שמונה מפגשים עד שהתמוססה.
דווקא שתי מערכות שתוכננו לחלוטין על ידי המנחה החזיקו מעמד כמה חודשים (כן, באופן כללי אנחנו גרועים בלהחזיק מעמד). את המערכה הנוכחית מתכננים שני מנחים
מה שחשוב לזכור הוא שלא בהכרח (או ברוב המקרים, אפילו) דרוש אלמנט הפתעה כדי שהמערכה תהיה כיפית\מעניינת. אני לא רואה סיבה שהמנחה יגיד לשחקנים שהוא רוצה לבנות מערכת מד"ב שתיגע בפוליטיקה בין-גזעית (או גילוי סודות מן העבר או תוצאותיה של מלחמה או סיפור אהבה-שנאה או מה שלא יהיה) וישאל אותם מה דעתם ואם זה כיוון שמעניין אותם.
בצורה דומה אפשר לעשות מרכיבים יותר קטנים של המערכה (סיפורים אישיים, למשל).
כמובן שאם נדרשת הפתעה (למשל, אם המנחה רוצה לנסות סיפור של בגידה בתוך החבורה) זאת בעיה אחרת לגמרי.