אורן יצר כאן מעין גל זוטא, וגם אני רוצה להצטרף.
הנושא, כזכור, היה תיאום ציפיות בין מנחה לשחקנים במשחקי כנס. חגי הציע להכין "ברירת מחדל" אליה אפשר ליפול במידת הצורך, אורן מציע להריץ משחק אחר, כזה שיתאים למה שהשחקנים רוצים. בין שניהם, אורן וחגי כיסו את כל האפשרויות שעומדות בפני מנחה שהגיעו לו שחקנים לא מתאימים למשחק.
אבל יש כמה דברים שאורן כתב שאני לא לגמרי מסכים איתם. נתחיל עם תפקידיו של הקדימון:
התפקיד הראשון של קדימון הוא לסנן את השחקנים. בכנס אמנם יש לא מעט משחקים, אבל יש גם לא מעט שחקנים. התפקיד הראשון של הקדימון הוא ליצור סינון משני. אחרי שירדו מהפרק שחקנים שאינם בין גילאי 17 ל17.5, שחקנים שאינם דוברים פרסית או לא עברו אינפי 2, עדיין נשארה קבוצה די גדולה של שחקנים שעשויים להירשם למשחק שלך למרות שזה לא מה שהם מחפשים. הקדימון נמצא בשביל לסנן אותם.
תפקיד נוסף של הקדימון הוא התפקיד שאורן ייעד לו – למשוך שחקנים למשחק. זה אמנם חשוב, אבל זה תפקיד משני בלבד. השחקנים רוצים ללכת למשחק בכנס. למה למשחק שלך? כי הקדימונים של המשחקים האחרים סיננו אותם. יש לך תחרות על קהל יעד דומה? זו בעייה. כאן כבר צריך למלא גם את המטרה המשנית.
לפעמים, מה לעשות, מיטב המאמצים נכשלים. מגיעים לך שחקנים שלא מתאימים למשחק שרצית. התשובה לשאלה "מה עושים עכשיו" היא לא פשוטה. כך או אחרת, אין באמת בחירה טובה – כשמגיעים שחקנים לא מתאימים (מה שידוע גם כ"שחקנים מעפנים") – זה לא כיף. מישהו יהנה פחות.
לרוב, קשה ליהנות ממשחק כמנחה אם השחקנים סובלים. הדרך לעשות את זה היא לספר סיפור – לדבר שמונים אחוז מהזמן ומדי פעם לבקש מהשחקנים תגובה מינורית כזו או אחרת – ואז לעצב את התגובה הזו כדי שתתאים למבנה המשחק. על איך ולמה עושים כאלה דברים, אולי בהזדמנות אחרת. כרגע, אני מעדיף להתמקד בשאלה – "איך אפשר להתאים את המשחק לשחקנים". האפשרות שהעלה אורן, מבחינתי, היא לא אפשרות – באתי להריץ משחק מסויים, הדפסתי את הדפים ועברתי על העלילה וזה המשחק שאני אריץ. כמנחה, אני מגיע להריץ משחק לא רק כשירות לשחקנים, אלא גם כי אני רוצה להריץ את המשחק.
ההצעה שלי קיצונית קצת פחות מזו של חגי מבחינת שינוי המשחק, אבל קשה יותר ליישום. הרעיון, בבסיסו, הוא לרמות את השחקנים. כמובן, הצעה שערורייתית שכזו דורשת הצדקה, זה לא מנומס לרמות. הסיבה בגללה אני "מרשה" רמאויות היא פשוטה – זה כנס. שחקנים בכנס באים כדי לקבל משהו שהם לא מקבלים בבית. בין השאר זה כולל גם חוויות משחק אחרות ממה שהם רגילים. השחקן הממוצע לא יודע מה טוב לו, הוא מכיר כמה סוגי משחקים ועליהם הוא יודע לומר אם הוא נהנה מהם או לא – טעויות ברישום הן דרך מצויינת להיחשף לתכנים חדשים.
מצד שני, אם השחקנים לא מתאימים, אי אפשר להריץ את המשחק המקורי, הוא פשוט לא ירוץ.
במקום זה, הרעיון של חגי הוא נקודת מוצא לא רעה – תמיד אפשר לבנות משחק מחדלי. משהו שיתאים למכנה משותף נמוך יותר. ואז, הגיע הזמן לחשוב קצת: מה בעצם רצית לעשות במשחק המקורי? במה הוא שונה מהמשחק המחדלי? אחרי שיש תשובות לשתי השאלות הללו מגיע החלק הקשה – לבנות "נקודות חיבור" בין שני המשחקים. המשחק המקורי היה משחק חקירה והמשחק המחדלי הוא משחק אקשן? נסה להבין איפה אפשר להכניס קטעים קצרים של חקירה, או איזו חקירה ניתן להחליף בתחקור אלים על זמן קצוב. בזמן ההרצה המחדלית, נצל את קטעי החיבור האלה כדי להריץ את המשחק שלך בלי שהשחקנים ישימו לב. השאיפה היא לעבור במהלך ההרצה למשחק המקורי – לפעמים השחקנים צריכים רק להתרגל לרעיון, או לחשוב שהם עושים משהו אחר בשביל ליהנות ממשהו. אם זה לא עובד, אפשר לנהל את המשחק בצורה של ירידות ועליות – מריצים סצנה מהמשחק המחדלי ואחריה מנסים למשוך את המשחק לכיוון המקורי, אם זה עובד – מה טוב. אם לא, חוזרים למודל הבסיסי ומנסים שוב אחר כך.
כמובן, יש לרעיון הזה מגבלה רצינית – שני המודלים לא יכולים להיות שונים מאוד זה מזה. קשה לזגזג בין משחק הומוריסטי למשחק אימה קודר. אבל בסופו של דבר, אני חושב שהאפשרות הזו תאפשר גם למנחה וגם לשחקנים ליהנות.
שאלה: אם סינון זו באמת המטרה הראשית של הטיזר, האם רוב הטיזרים משיגים את המטרה הזו? האם רוב כותבי הטיזרים מכוונים למטרה הזו?
לדעתי לא; רוב הטיזרים נכתבים בעיקר לשם שיווק. אולי כדאי לחשוב למה, והאם כדאי או ניתן לשנות את זה.
""איך אפשר להתאים את המשחק לשחקנים". האפשרות שהעלה אורן, מבחינתי, היא לא אפשרות – באתי להריץ משחק מסויים, הדפסתי את הדפים ועברתי על העלילה וזה המשחק שאני אריץ. כמנחה, אני מגיע להריץ משחק לא רק כשירות לשחקנים, אלא גם כי אני רוצה להריץ את המשחק."
מסכים ביותר.
אבל יש לי שאלה בקשר לזה, מה זאת אומרת שחקנים לא מתאימים?
כיצד אתה יכול להיות בטוח שהשחקנים לא מתאימים לך?
ועוד משהו,
אתם חושבים שזאת לא באיזושהי מקום אחריות של השחקנים שנרשמו למשחק עצמו, שהם גם צריכים לנסות להתאים את עצמם?
בברכה, אור
יש דרך מאוד פשוטה לראות שהשחקנים לא מתאימים למשחק – הם משתעממים ולא משתתפים במשחק כמו שציפית שיקרה.
אורן כתב למעלה:
>שאלה: אם סינון זו באמת המטרה הראשית של הטיזר, האם רוב הטיזרים משיגים את המטרה הזו?
>האם רוב כותבי הטיזרים מכוונים למטרה הזו?
>
>לדעתי לא; רוב הטיזרים נכתבים בעיקר לשם שיווק. אולי כדאי לחשוב למה, והאם כדאי או ניתן לשנות
>את זה.
אני חושב שאתה טועה; מצד שני אני חושב שעמית קצת מגזים כשהוא אומר שלמשוך שחקנים זו מטרה משנית. האמת היא ששתי המטרות הולכות בד בבד. אתה מנסה להסביר מה המשחק שלך הולך להיות, ולשכנע שחקנים שהמשחק הזה יהיה להם כיף. אבל מה שקריטי להבין כאן, מכל כיוון שלא תביט עליו, הוא שאתה לא יכול לעניין את *כל* השחקנים, ויתר על כן – אתה לא רוצה לעניין את כל השחקנים. אתה רוצה לעניין את השחקנים שיתאימו ביותר למשחק שאתה רוצה להריץ – שיהנו ממנו הכי הרבה; שיגיעו למשחק עם ציפיות דומות לשלך; שישתתפו ולא ימצאו את עצמם מתעצצים כי הם לא בטוחים מה הם רוצים לעשות; וכו' וכו'.
אז אי אפשר "סתם" לכתוב טקסט שיווקי. אני יכול למלא משחק תוך 20 דקות עם אני חותם על הטיזר שלי "מיכאל גורודיו", אבל ספק שההרצה שלי של המשחק הבלשי שלי שמתרחש במערב הפרוע תהיה מוצלחת עם הקבוצה הזו. מצד שני, משיכת שחקנים היא לא מטרה משנית – אם אני סתם אכתוב "משחק בלשי במערב הפרוע," וממשיך לפרט את הסגנון והציפיות וכו' באופן יבש, אז אמנם הקורא יוכל להבין למה לצפות, אבל אם הוא לא כבר מתלהב מחקירת קאובויים, הוא לא יירשם. אבל אם יהיה לי יותר מטקסט יבש – אם אני אשקיע ואנסה להלהיב את הקוראים ספציפית לגבי חקירה במערב הפרוע, ולגבי הסגנון הספציפי של המשחק הספציפי – אז אני אצליח להלהיב בדיוק את אותם שחקנים שיכולים להנות מהמשחק, אלו עם הפוטנציאל הגדול ביותר להתחבר עם המשחק שלי, ולא רק את אלו ש"מכורים מראש."
בראבו.
מחיאות כפיים מנומסות.
לדעתי, משיכת שחקנים היא שיקול מאוד-מאוד משני. אם יש משהו שלמדתי בכנסים, זה שקדימון צריך לסנן ממש. קדימון אומר "אני רוצה רק שחקן שחושב שמה שכתוב כאן מעניין ומוצלח". זה לא צריך לעניין אותי, וזה לא צריך להיות הטקסט השיווקי הטוב ביותר שאני יכול לכתוב. להיפך, ככל שה"דרישות" של משחק גבוהות יותר – משחק דמות עמוק, אלתור, אקשן חסר מחשבה, כדוגמאות – כך הקדימון צריך לדחות בצורה בוטה ואמפאטית כמה שיותר שחקנים. הוא לא צריך להיות מושך ומעניין. במשחק עם דרישות גבוהות זה יכול אפילו לפגוע בו, אם שחקן שמתלבט לגבי הרצון שלו לשחק מ"ת עמוק ישוכנע בגלל שהטקסט כתוב טוב. זה לא רלוונטי לשיקול שהוא צריך לעשות.
השיקול של עניון שחקנים מאוד משני, לדעתי. רוב השחקנים באים מתוך כוונה לשחק בסבב, כך שהם מכוונים את עצמם למצוא משהו, כלשהו. בנוסף, בנוף הכנסים הנוכחי, הסיכוי למצוא שני משחקים דומים באותו הסבב די זעום. בהתאם, אין כל כך הרבה תחרות על הקהל. כל מה שנותר זה רק להרחיק את אלו בהם אתה לא מעוניין.
ובנוסף, לא זכור לי קדימון שגרם לי להגיד שאני חייב לשחק במשחק – אבל כן זכורים לי לא מעט כאלו שיידעו אותי שאני חייב לא לשחק במשחק. זה מעולם לא הפריע לי למצוא משהו לשחק בכל סבב, בכל כנס, בו רציתי לשחק.
ואור – אחריות זה משהו שנותנים למי שיודעים שיעמוד בה. בהתאם, בכנסים אסור לתת לשחקנים אחריות.
הבנתי. תודה רבה
התחלתי לקרוא את הבלוג הזה ואתם כותבים דברים דיי מעניינים שגורמים לך להפעיל את המוח.
אין הרבה בלוגים כאלה בימינו….
עכשיו בנושא לגמרי לא קשור, אמרתם שאתם מעוניינים לדעת על מה אנחנו רוצים שתכתבו.
תוכלו לכתוב משהו על הרצת משחק שכולל שחקן אחד ומנחה אחד?
או משחקים של שני מנחים?
עדיין לא ראיתי חומר בנושא הזה ואשמח לראות אותו כאן.
בברכה, אור